רעידת אדמה. מלחמה. התרסקות מטוס. מחלה סופנית. ג'וקים. מוות.

לכולנו יש פחדים. חלקם לא באמת פחדים, אבל אנחנו מפרשים את הרגשות שלנו כלפיהם כפחד, וחלקם נובעים מיצר ההישרדות שלנו.

מה יקרה כשהאדמה תרעד, והבניין ההוא ייקרוס והתקרה תקרוס מעליי?

מה הבן אדם הכי קרוב אליי ימות?

מה אם המטוס יתרסק? ומה אם ייפול קסאם על הבית שלי? ואם הג'וק הזה הוא מהאלה שיכולים לעוף והוא ינחת לי על הפרצוף?

אני אשקר אם אני אומר שכל אלה לא מטרידים אותי. אבל זה נשאר אצלי בגדר חשש (או גועל, במקרה של הג'וק..).

הפחד הכי גדול שלי, המציאות היחידה שעם קיומה אני לא אצליח להתמודד היא שכל זה היה סתם.

לחשוב שעברתי כמעט 20 שנה של מציאות לא משהו בשביל ממוצע של עוד בערך 60 כאלה- בלי שום מאורע משמעותי, בלי אף רגע שבו אני אחשוב שהלב שלי עומד להתפקע- מפחיד אותי עד מוות.

אני מפחדת, רועדת מפחד, שאני אעביר את שארית חיי בלי להיות משהו, או מישהו...