לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

We're singing for the Stinging Belle- She's clearly lost her way. Craving all those simple times inside her tragic days.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2014

דלקת עיניים של הנפש


עין ימין כואבת לי ועין שמאל לא.

כמובן שיש את ההסבר ההגיוני של אמא, שהסתכלה לי לתוך העין ואמרה לי שיש לי דלקת, אבל יש אותי ואת הדמיון המופרז שלי שצריך להמציא הסברים משלו.

אומרים שהעיניים הן החלון לנשמה, או בולשיט כזה או אחר, והמצב הנוכחי של העיניים שלי הביא אותי לחשוב שכל עין מראה משהו אחר.

עין ימין שלי חלשה יותר מעין שמאל. ידעתי את זה מאז כיתה ח', שבה התחלתי להרכיב משקפיים, ועין שמאל אובחנה במספר נמוך יותר. עין שמאל היא הדמות שאני מראה לכולם. היא חזקה יותר, מוכשרת יותר. עין ימין היא אני האמיתית. היא האני שכואב לה, היא האני שנשברת. במקרים שאני כן בוכה, אני לרוב מתחילה לבכות מעין ימין.

אני מניחה שלעין ימין סוף סוף נשבר, וכבר נמאס לה להתחבא מאחורי העדשה שמכסה אותה מכל כיוון, ולא זזה לשניה, כמו כלב שמירה שלא נותן לאף אחד להיכנס, אבל גם לא לצאת.

אז בגלל הדלקת הפיזית אני לא שמה עדשות, מה שאומר שחזרתי למשקפיים. המשקפיים נותנות לי חומה נראית לעין ביני ובין שאר העולם. הן שולחות הודעה בשמי- "יש בי עוד רבדים שאני לא מרשה לכם לראות".

ובפרטיות של החדר שלי, או של החדר של חברה טובה, אני מורידה את המשקפיים המנטליות, ומראה את עצמי, כמו שאני בלי להתנצל, ובלי לכסות.

נכתב על ידי , 25/5/2014 12:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשובות לשאלון השבועי


באיזה מין בית את גרה?
קרקע, שתי קומות וגינה

עם מי את חולקת את הבית שלך?
שני ההורים, עד שאני אעבור לגור במעונות/ דירה ליד האוניברסיטה והם יוכלו לחיות את חיי הפנסיה שלהם כמו פנסיונרים רגילים

האם את מגדירה בית כמקום בו את גרה? אם לא, מהו בית בעינייך ומהו ביתך?
"They say home is where your heart is, but what a shame, because everyone's heart doesn't beat the same- it's beating out of line"
-Green Day, The jesus of subrbia

מה יהיה הדבר הראשון שזר שנכנס לביתך יגיד עלייך?
איזו גינה יפה!

איזה רהיט בבית שלך היית רוצה שיישאר במשפחה לדורות?
הויטרינה בסלון. היא עושיה מעץ ונראת כמו משהו שעובר במשפחות.

האם היית רוצה לחיות בחדר אחר בבית מהחדר שאת גרה בו עכשיו?
כשאחי התחתן הוא הציע שאני אקח את החדר שלו, כי הוא יותר גדול משלי. לא רציתי, כי יותר נוח לי לבלגן את החדר הקטן שלי :)

אם היו מוסיפים לביתך קומה שהיא חדר אחד ענק, איך היית משתמשת בה?
הייתי מחלקת אותו לחדרים, שכל אחד מהם מוקדש לתחביב אחר- מוזיקה, כתיבה וכו'

באיזה חדר אין לדעתך מספיק שימוש בבית שלך?
כל החדרים בבית מנוצלים למקסימום, אבל אנחנו כמעט ולא יושבים בגינה או במרפסת. מילא המרפסת, אבל אבא שלי מאוד משקיע בגינה, והיחידים שנהנים ממנה הם החתולים שמתנחלים שם.

הוריקן העתיק את ביתך ממקומו, היכן היית רוצה לנחות?
ארץ עוץ (לשם הוריקנים מעבירים דברים, לא?)

נכתב על ידי , 14/5/2014 12:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



35 קטנות


1. נולדתי בסוף שנת 93.

2. אני מזל עקרב. או קשת, תלוי באיזה הורוסקופ אתם מסתכלים (אני לא מסתכלת). למרות שפעם מישהי אמרה לי שלפי התאריך העברי שלי אני בכלל מזל גדי.

3. אני לא באמת מאמינה שיש 12 סוגים של אישיות, וכלל אוכלוסיית כדור הארץ מתחלקת אליהם לפי תאריכי לידה.

4. אני דתייה. וכן, אני הולכת עם מכנסיים.

5. תקראו לזה דתי לפי דעתי, לא אכפת לי. אני דתייה לייט.

6. קפה משפיע עליי בערך כמו שוקו. אני יכולה לשתות אחד לפני השינה ולישון כמו תינוקת.

7. לאחרונה גיליתי שלהוסיף קינמון לקפה זה אחלה. אבל זה עובד רק כשיש קצף.

8. אני ככל הנראה הבן אדם עם הכי פחות ביטחון עצמי שפגשתי. הטוויסט הוא שאני מכסה את זה בביטחון עצמי מופרז.

9. אני אשכנזייה מזויפת. אשכנזייה כי זה המוצא שלי, מזוייפת בגלל העיר שבה אני גרה ובה גדלתי. (פעם, בת דודה שלי שגרה במרכז סיפרה לחברה שלה שהיא עושה פסח אצל דודים שלה (אנחנו). כשהחברה שמעה את שם העיר היא הגיבה- 'מה, דודים שלכם לא אשכנזים כמוכם?')

10. סעיף 9 גורם לכך שאין לי את היכולת הפיזית להשתזף. רק להפוך לאדומה.

11. אני מנגנת בגיטרה מכיתה ט', ולפני חודשיים התחלתי לנגן גם על יוקללה.

12. אני לא שרה במקלחת, אבל כן בחדר שלי כשאני לבד או בשביל חברה שמשוכנעת שאני שרה יפה (אני חולקת עליה, אבל ראו סעיף 8).

13. אני שקרנית די משכנעת. פעם חברה שלי החליטה לעבוד על מישהי שהייתי מאורסת פעם, מה שהפתיע את שתינו. הבחורה התחילה לשאול אותי שאלות על כל מיני פרטים קטנים, ולא החלקתי אפילו פעם אחת.

14. מגע פיזי מרתיע אותי. אני אף פעם לא יוזמת אותו, וגם אם אני לא נרתעת, אני מרגישה ממש לא בנוח. חוץ מכשאני לפחות קצת שיכורה.

15. ממה שאני יודעת על הגנטיקה שלי, אני עשויה למות מחמישה סוגים של סרטן, המוח שלי עשוי להיצלות משלוש תוצאות שונות של פרקינסון, ואני ככל הנראה אסבול מבעיות לב ומחלות שונות של אשכנזים. אבל לפחות קיבלתי קיבולת אלכוהול מכובדת :).

16. באוקטובר אני הולכת ללמוד מדעי ההתנהגות במוקד פסיכולוגיה ניסויית ומדעי המוח. כן.

17. למרות שאני מאוד מנותקת ריגשית, אני הולכת להיות להיות פסיכולוגית ממש טובה. או שאולי בגלל זה. אני לא יודעת.

18. אם יש משהו אחד שאני אוהבת בעצמי זה את העיניים שלי.

19. אני מספרת בדיחות סקס כי זה מצחיק, לא כי אני מבינה בזה. למעשה, אני בתולה כמו נערה קתולית מורג'יניה.

20. בהכתרה בכיתה י"ב שיחקתי חמישה תפקידים שונים, ולא החלפתי אפילו תלבושת אחת.

21. יש לי מין קטע כזה, שאני מחליטה לעשות משהו, ואז אני לא עושה אותו.

22. ג'וקים לא באמת מפחידים אותי, רק מגעילים אותי. המקסימום שאני מוכנה לעשות זה לזרוק עליהם נעל, ואם פיספסתי, שמישהו אחר ילך להביא אותה כי הג'וק עומד בדרך ומה אם הוא מהאלה שעפים?

23. שירתתי שנתיים בשירות לאומי, ועכשיו אני עובדת באותו מקום. 

24. בשנה הראשונה של השירות שלי הרכזת שלי גרמה לי לעשות רשימה של 20 דברים שטובים בי. מצאתי 16.

25. ב- 12.4 הייתי בהופעה של אביב גפן. הייתי נגעלת מעצמי אם לא היתה לזה סיבה ממש טובה- ביפי קליירו הופיעו באותו ערב, ולא היה שום מצב בעולם שהם מופיעים בארץ ואני לא אלך.

26. כן, ביפי קליירו היא הלהקה האהובה עליי. תבדקו אותם, הם סקוטים :) 

27. מבחינת מוזיקה, אני מעדיפה רוק אלטרנטיבי, אבל לא רק. אני כמעט ולא שומעת מוזיקה ישראלית, כי עצם הרעיון של רוק בארץ זה אלטרנטיבי, וזה לא לגמרי הסאונד שאני אוהבת.

28. אני מסוגלת לדבר על מוזיקה כאילו היא התינוקת שלי, אז אני אפסיק כאן.

29. למרות שאני הרבה אנשים לא אוהבים את זה ואני מבינה למה, אני חושבת שבירות זה אחלה, אבל רק כשהן קרות.

30. כשהייתי בכיתה ו', היו כמה ילדים שהיו עושים סלטות וכאלה בהפסקות ליד הכיתה שלי. בהפסקה אחת, אחד מהם עשה כמה סלטות לאחור ובעט לי בכף הרגל. עד היום, זה השבר הכי מגניב שראיתי.

31. אני בדעה ששום דבר לא מזיק, כל עוד שומרים על פרופורציות.

32. למרות שאף פעם לא הייתי במערכת יחסים, חברות שלי מרגישות יותר מידי בנוח לבקש ממני עצות בנוגע לשלהן.

33. אין לי ידידים. בכלל. מעגל החברים שלי כולל רק בנות, וזה בגלל שבתיכון למדתי באולפנא, לא הייתי הולכת לבני עקיבא, וכולם בשכונה שלי ערסים. וזה חבל, כי המין הנשי די מעצבן אותי.

34. מאז שהפסקתי לשתות קפה עם סוכר, הרבה דברים מתוקים לי מידי.

35. אני יודעת שהתמדה היא הכל, אבל בכל זאת אני מפסיקה.

 

נכתב על ידי , 11/5/2014 14:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האוזניות של שרה


לשרה תמיד היו אוזניות באוזניים. הזוג השחור, הפשוט שהגיע עם המכשיר הנייד שלה. כששאלו אותה אם היא לא חוששת לנזק שמיעתי הוא פשוט חייכה והעבירה נושא.

כי לשרה יש סוד קטן, אתם מבינים. האוזניות שתמיד היו מחוברות לה לאוזניים- רוב הזמן לא ניגנו כלום. לא מוזיקת רוק עם דיסטורשנים וצרחות קורעות אוזניים, לא טראנסים עם ביטים שכמו פעמו בתוך הלב שלה ולא שירים בנאליים מרשימת 40 הגדולים. למעשה, הטעם שלה במוזיקה לא היה משהו בכלל, והיא היתה לגמרי מודעת לזה.

אבל כשהיא היתה מחברת את האוזניות למכשיר ומעמידה פנים שהיא לוחצת 'פליי', כולם ידעו שהיא נמצאת בעולם משלה, שטח פרטי שבו אין דריסת רגל לאיש מלבדה, וזו היתה המטרה בדיוק. אף אחד לא הפריע לה, ואם מישהו ניסה לקרוא לה- היא העמידה פנים שהיא לא שומעת, שהרי זוג הכפתורים השחורים תחובים עמוק בתוך תעלות השמיעה שלה.

כמובן, שאם היא רצתה להתנתק היא יכלה להשמיע מוזיקה, אבל היא אהבה להקשיב לאנשים כשהם חשבו שהיא לא שומעת. אנשים בתחבורה ציבורית הרשו לעצמם לקלל בקול, ואנשים שחשבו שהיא חושבת עליהם בתור חברים שלה הרשו לעצמם לדבר עליה בלי לדעת שהיא שומעת כל ביקורת, כל הערה.

אבל זה בסדר, באמת. היא ידעה שזה המחיר לידיעה, וזה היה מחיר שהיא היתה מוכנה לשלם.

כי בתוף העולם שהאוזניות כביכול סגרו אותה בו, היא היתה חופשיה לנשום, ולרוץ ברחבי האינסוף הקטן שלה.

נכתב על ידי , 8/5/2014 10:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לכולנו יש אחד


לכולנו יש איזשהו שכול. מהמשפחה, החברים, העיר, התיכון, השכונה. כולנו מכירים מישהו שהיה ואיננו.

אצלי זה בן דוד.

ספי נהרג בתאונת דרכים כשהיה בחופשה מהצבא. הוא לא נהרג בקרב ולא מסר את חייו למען העם והמולדת, אבל הוא היה חייל כשנהג שיכור/ מסומם עבר באור אדום עם הרכב הגנוב שלו והתנגש ברכב שבו ספי ישב עם חבר שלו, וזה הופך אותו לחלל (מה שמראה כמה המדינה שלנו מקדשת את המוות, אבל זה כבר דיון אחר).

הזיכרון הממשי היחיד שיש לי מספי הוא קוצים בתחת. מילולית. כשאני ואחי היינו קטנים הוא לקח אותנו לקטוף סברסים במושב, והספסל היה מלא קוצים. ועל כן- קוצים בתחת. הסיבה שזה הזיכרון היחיד שלי היא שלמרות שהיינו בני דודים הוא היה מבוגר ממני בלמעלה מעשר שנים, ובתור ילד מושב לא היה לו הרבה מהמשותף עם בני הדודים הקטנים והעירוניים שלו. כששואלים אותי איך הוא היה, אני מספרת את כל מה שסיפרו בשבעה, וכל מה שמספרים בימי הזיכרון ובאזכרות.

האמת היא, כשאני שומעת את כל הסיפורים האלה אני מייחלת שהוא היה בחיים, כי הוא נשמע ממש אחלה.

לכולנו יש איזשהו שכול, ולכולנו יש איזושהי דרך להתמודד איתו. הנה הדרך של דודה שלי, אמא של ספי, כשהיא התראיינה לסרט שהקרינו בטקס שהתקיים במושב אתמול בערב:

 

"אני חושבת על ספי בכל יום, ובכל יום כואב לי מחדש. זה אף פעם לא יפסיק לכאוב, אבל עכשיו אני כבר לא כועסת. התפקיד שלי היה להביא אותו לעולם, לגדל ולחנך אותו. פה התפקיד שלי נגמר, ויותר הוא לא שלי. הוא כבר לא שלי בשביל לאבד. ואם הקב"ה החליט שהוא סיים את התפקיד שלו בעולם, לי אין שום אמרה בנושא.

ומהרגע שהבנתי את זה, היה לי קל יותר לשחרר את כל הכעס על השכול."

 

כמובן שזוהי הדרך האינדיבדואלית של דודה שלי להתמודד עם השכול שלה, ואפשר להסכים או לא להסכים איתה. אבל אני חושבת שיש בהסתכלות הזו איזושהי גדלות נפש וענווה, ושאפשר ללמוד משהו ממנה.

נכתב על ידי , 5/5/2014 11:44  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 31




קוראים אותי
2,658
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Stinging belle אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Stinging belle ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)