אני מכירה ילדה.
הילדה הצעירה הזאת תמיד מלאה ברוח חיים ותמיד מחייכת.
ולא, החיוך לא מזוייף.
היא נולדה בלי אבא. עד היום, לא יצרה איתו כל קשר שהוא.
כל מה שהיא יודעת עליו זה מה שאמא שלה סיפרה לה עליו - שהוא בנזונה.
ההורים שלה גם מעולם לא היו נשואים.
היא גדלה בדירה אחת עם אמא שלה, סבתא, דודה, דוד , עוד דוד בנדוד והחתולה שלה
וכמובן, גם עם החברה הכי טובה שלה -הכלבה שלה.
מאז ומתמיד, עוד כשהיא הייתה ביסודי היא שמעה צרחות וקללות מהסלון.
כל יום, על בסיס קבוע שני הצדדים של המשפחות היו רבים.
בבית הספר מעולם לא היו לה חברים - אולי אחד או שניים. אבל הם תמיד ניצלו אותה והפקירו אותה.
יום אחד, הריבים במשפחה הגיעו לרמה שונה לחלוטין - ושתי המשפחות התפצלו.
במקום לחיות ביחד ובקלות בדירה השייכת להם, הם גרו כל אחד בשכירות במקום נידח.
היא הגיע למקום חדש, שלא הכירה בו אף אחד
במשך חצי שנה היא ישבה לבד כל הפסקה
ואז, החברה הכי טובה שלה מתה מסרטן.
בשלב מסויים היא התמקמה קצת יותר, אבל עדיין לא הרגישה בנוח
היא עברה למקום אחר, ובגלל סיבות שטויות שאפילו ילדים ביסודי יותר בוגרים מזה, התחיל עלייה חרם מטופש
היא התחילה לעשן כבר בכיתה ח'
והתיידדה עם אנשים שהיא לא הייתה צריכה
כל יום היא מנסה לשכנע את עצמה שלהכאיב לעצמה זה לא התשובה
כל לילה היא בוכה
כל פעם מחדש היא מבינה שאין לה סיכוי להצליח אם היא תמשיך לשתוק
אבל אין לה את הכוח לדבר
אז היא התחילה לחפש אנשים שהיא תסתדא איתם
והיא מצאה
היא עדיין מרגישה שהעולם שלה מתפרק
אבל היא ממשיכה לחייך והלתמקד בטוב
אם היא יכולה, למה אתם לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
