אתם לא לבד,חייכו

תמונה אחת שווה אלף מילים.

היא שווה את כל נחרות הבוז שלי,

את הצחוק הציני המתגלגל,

את ההבנה שההחלטות שקיבלתי היו הכי טובות בשבילי.

ההבנה שיש אנשים ששבים לסורם ולא ישתנו לא משנה מה, אנשים שמטעויות לא לומדים..

אנשים רקובים..

עריכה: ריפרוף בפוסטים ישנים גורם לי לרצות לחזור במכונת זמן ולהגיד לעצמי לאילנה "מפעם" שמחכה לך משהו יותר טוב (הרבה יותר טוב שלא תאמיני), לחבק, לתפוך על הגב ולהגיד שהתפשרת מספיק, היית טובה מדי.