הוא: "לא אהבנו אותו, הוא היה מקבל מאיתנו מכות כל הפסקה" *יושב וצוחק צחוק מתגלגל כאילו זאת אחת מהבדיחות היותר טובות שלו*
הוא: "פעם אחת דחפנו אותו לפח, היו ימים.."
אני: "מי היה מעורב בזה?"
הוא: "את יודעת כל החבר'ה.." *חמישה חברים אם הספירה שלי נכונה*
הבחור שמספר את זה היה ידיד טוב שלי כמה שנים, עד שבסופו של דבר הוא אפילו קיבל את התואר חבר שלי (נפרדנו לפני שנה וחצי, אחרי מערכת יחסים של שנה וחצי). הוא סיפר לי את זה כשיצאנו, כחלק מסיפורי הילדות הגבורתיים שלו. כבר שמעתי ממקור כלשהוא על הסיפור הזה, על הילד 'דן' שהיה הקורבן לבריונות שלהם, בזמנו זה סתם נשמע לי כמו עוד סיפור, אבל היום בגלל פוסט בריונות בפייסבוק זה היכה בי, זה היכה בי אחרי שהורדתי את המשקפיים הורודות. הייתי חברה של חבורת בריונים, אומנם כמה שנים אחרי שהם "התבגרו", אבל זה לא תירוץ! אני לא אמרתי כלום..אני לא נזפתי באף אחד, אני לא עשיתי את השינוי הזעיר הזה שהיה ביכולתי לעשות..
בפעם הבאה שאני אראה אותם ולו במקרה, אני אגרום לשינוי! אני אעשה את מה שהייתי צריכה לעשות מזמן.
ואם אתם שואלים מה עלה בגורלו של 'דן', ממה שאני יודעת מהמעט שהכרתי אותו (כמעט ולא), הוא למד ג'ודו וניהיה אלוף בזה, אני מאמינה שהיה לו תמריץ שלילי שהפך לחיובי, הוא ניהיה חסון וחתיך והיום יש לו חברה מהממת, והוא מאושר..