תחושת בדידות שלא נעלמת.
אנמיה מלווה בעייפות, הן פיזית ונפשית.
עוד יום אחד לסופ"ש, עוד יום אחד לתקווה, אחרי זה כבר יוחלטו פה כמה החלטות לשיפור האווירה הכללית.
אחרי הסערה, ההשלמה וכשהיום נגמר שאלתי "אתה חושב שניפגש בערב לפני שתיסע? או שיש לך תוכניות אחרות? ערב בנים או משהו כזה.."
אמרתי לעצמי שהוא ראה אותם אתמול במסיבה ואם לי לא הספיק הזמן איתו בטח גם לו, הוא ירצה להיות איתי :)
מאוחר יותר באותו ערב קיבלתי הודעה שהוא באמת יוצא לערב בנים..
מה חשבתי לעצמי? שלרגע הוא יעדיף עוד ערב איתי על פניהם, איזו בדיחה.
עניתי "תבלה!!"
ממש סיבוב פרסה אל תוך ההרגשה של אתמול שהובילה לסערה.
It's not what I didn't feel, it's what I didn't show