ובכן, הממשק לא משהו, אבל שמעתי שהאנשים ראויים. נו, לפחות חלקם.
התלבטתי קשות אם לא אהיה קשיש מדי עבור המקום הזה, בעודי רואה את כל רוח הנעורים המתפרצת פה (דמיינו כעת קישור לנירוונה), אבל החלטתי לנסות את מזלי. מקסימום אעלם כלעומת שבאתי ואשאיר אחריי טעם של עוד (או אבק, תלוי עד כמה מלוכלך יהיה).
כן, אני יודע שהמקום טעון שיפוץ מיידי - הלוגו גדול מדי, הרקע סתמי ובעיקר חסר פה תוכן, אבל גם בלוג בן אלף מילים מתחיל באות אחת קטנה (יתר הקלישאות בהמשך, אל דאגה).
תמיד תהיתי על מה אכתוב במעמד מכובד זה, שהרי לא בכל יום אני פותח בלוג. איכשהו פוסט ראשון תמיד מהווה אבן בוחן קריטית עבור המבקרים הראשונים בפינה נידחת זאת (לבינתיים, בקרוב יבנה פה קניון ומרכז עסקים). ועדיין, בעודי יושב לי פה על כסאי ותוהה מהם דבריי לאומה, מצאתי את עצמי מתקשה מאד להתרכז. מחשבותיי נדדו להן מפה לשם ומשם לפה, מחשבה התחלפה באחרת, רעיונות התרוצצו להם במהירות האור ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתי שלי אפילו לרגע אחד - עד שגמרתי ואז הכל התהבר. אכן, לכתוב פוסט בזמן שמישהי יורדת לי זה לא רעיון כה חכם, בטח לא לקראת הסוף כשהידייףךם ממחךש רועחדחךדות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: