I Am

הפער הזה שבין האלוהיות שבאשה לבין הצורך הזה לכבוש אותה, להצמידה למיטה ולזיין אותה עד כלות הכוחות (שלה, כי תמיד היא נשברת קודם) הוא מקור האמביוולנטיות בראשי שעושה את הכל למושלם כ"כ. לא ידעתי עד כמה זה עושה לי את זה, עד לרגע שבו היא פרצה בבכי בדוגי; היא בכתה מכאב ואושר, מבקשת שאמשיך ולא אחדול, ואני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מכך שגרמתי למישהי לבכות, עד שבאותו רגע ממש גמרתי בעצמי בתוכה, דבר שגרם לה להשתנק לרגע.

מאותה שניה הכל הפך להיות כה מנוגד וכה משלים, כאשר הניגודים לאט לאט יוצרים סינרגיה שתהפוך ביום מן הימים לאידיאל הגדול מכולם. כן, אותו אידיאל שכה קשה למצוא, לממש ולחוש. לך תסביר למישהי דווקא למה העובדה שהיא כה נשית, עוצמתית ויפה הופך את זה למרגש בהרבה בכך שאתה מזיין אותה כמו כלבה.

כן, החיים מורכבים, אבל למה לעזאזל אני מתעקש להצמיד שני מגנטים עם קטבים זהים?