יש כמה פתגמים שאימצתי לעצמי כדרך חיים מהעבר שלי. אחד מהם, שאני בהחלט משתדל ללכת לאורו, תמיד העדיף את זנב האריות על פני ראש השועלים.
ראשית, אין לי מושג מה נורא כ"כ בשועלים, אבל אין ספק שאריה נשמע הרבה יותר טוב מאשר שועל. אז שיהיה אריה.
שנית, הבעיה בזנב הוא שאתה לעתים חש שאתה "קופץ מעל הפופיק" או החשש שמתישהו מישהו יבין שאפשר להחליף או אף גרוע מכך - פשוט לוותר על הזנב. ועדיין, בסופו של יום, הדרך היחידה להתקדם זה לנסות, לנסות ולנסות. את העבודה הרגועה שלי החלפתי בסיר לחץ מסחרר רק כי האמנתי שעוד כשנתיים הידע שלי בתחום יהיה נרחב בהרבה וברמה גבוהה הרבה יותר. אז ויתרתי על נוחות, מעט כסף ושעות שינה רק כדי שלעתים אחשוש לטעות טעות אחת שתוביל לפיטוריי. ולא בכדי, כמובן, טעות שלי (או כל גורם אחר מקביל אלי) בד"כ עולה לחברה עשרות אלפי דולרים. אז אמנם משלמים לי בהתאם, אבל הלחץ הזה שטעות אחת שלי יכולה לגרום לנזק כה גדול ואח"כ אף לשינוי מעמדתי בחברה מאד לא מרגיע אותי. מאידך גיסא, זה מה שגורם לי לבדוק כל דבר שאני עושה פעם, פעמיים ושלוש. כן, כנראה שNo pain no gain מעולם לא היה נכון יותר וככה זה בכל תחום שהוא.
שלישית, לאור חיפושי אחר שדרוגים ראויים, החלטתי גם לשדרג את משפט חז"ל המצויין לעיל והגעתי למסקנה שאני צריך לעמול כדי להיות רעמה. כן, רעמה. לא רוצה להיות שחקן קולנוע ולא רוצה כל חיי להסתתר, אבל גם לא זנב שחושש לחייו ולא איזה ראש וראשון שצריך לעבוד יום וליל כדי להגיע לשם. רעמה - גם יפה, גם מיקום נפלא וגם נשמע מרשים. מה רע?
אז אם יש לכם ספק כלשהו אם לעבוד בחברת הייטק שמגלגלת מליונים או לא, אני ממליץ על ספרנות. שקט, שעות עבודה נוחות ומבט מיוסר על ספרנית סקסית תמיד היה סוג של פנטזיה (חבל רק שאין כאלה במציאות).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: