לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I Am


תובנות, הבנות, קישורים וקשירות שקשורים לחיים בכלל ולקשרים בפרט


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2013

ההתחלה


אומרים שסיפור טוב צריך להתחיל לספר מההתחלה, אך אני מכיר כמה וכמה סיפורים (וגם סרטים) נהדרים שדווקא התחילו ממקומות אחרים (חלקם אף ממש מהסוף). בכל אופן, הפעם אנהג כדרך רוב הסיפורים ובאמת אשתדל להתחיל מההתחלה.


הפעם הסיפור נוגע למישהי שזכיתי להתקל בה ממש פה והמשיך בצורה די מטורפת. הכתיבה שלה מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון, אך מהתוכן של דבריה תמיד הרגשתי שהיא לא ממצה את הפוטנציאל הנפלא שגלום בה. אמרתי לה זאת מההתחלה, שהיא אמנם משתעשעת בצורה די חביבה, אך הגיע הזמן עבורה להתקדם, או כפי שהגדרתי זאת - לעלות ליגה.

לאחר שיחות מאד חביבות היא הבהירה לי שכרגע לא נראה לה שנפגש, כי היא מעדיפה לקחת את זה לאט יותר. אמרתי שאין לי בעיה, אבל זה יהיה מאד חבל אם היא תפספס את המסיבה הקרובה שמתוכננת בדאנג'ן. שלושה אנשים שאני מכיר אמורים לחגוג שם את יום ההולדת, מה שמבטיח אנשים איכותיים ואווירה יוצאת דופן במיוחד.

למקרה ותהיתם מה המשמעות של "אווירה יוצאת דופן" בדאנג'ן, אז אקדים ואומר שיש לי יחס אמביוולנטי כלפי המקום היום. המועדון הנוכחי הוא גלגול של המועדון הקדום יותר ששכן ביפו, שבו יצא לי לבקר כמה וכמה פעמים. הנוכחי אמנם גדול ומרווח יותר, אך האוכלוסיה היא החוליה החלשה ביותר (מבין כמה וכמה חוליות שכאלה) בשרשראות המכסות את קירות המועדון. כמו הרבה דברים אחרים, גם פה הBDSM הפך להיות ממוסחר והמוני; אנשים שלא ממש שייכים לתחום מגיעים, מציצנים למיניהם, אנשים שמאמינים שימצאו שם זיון קל או כל שטות אחרת. ואם בעבר זה היה המקום בו הייתי מרגיש הכי בטוח להשאיר מישהי לגמרי לבד, בידיעה שיכבדו אותה ואפילו לא יגשו אליה אם מונח קולר על צווארה, הרי שכיום המצב הוא אחר, לצערי. אז ב"אווירה יוצאת דופן" יש מצב שבו עטרה חוזרת ליושנה ואכן יש רוב מוחלט של אנשים שאיכשהו כן קשורים לBDSM באשר הוא ולא רק משחקים בWanna be.

ובכן, מסתבר שהסקרנות נצחה למרות הכל, כי נפגשנו כבר באותו יום שישי. החלטנו שאאסוף אותה והיא ביקשה שאנשק אותה ברגע שנפגש כדי להפיג מעט מהמתח. היה כה נפלא לנשק אותה, אך בעיקר היה טבעי כ"כ. היא לבשה שמלה ונעלי עקב כפי שנאמר לה, פתחתי את הדלת עבורה וברגע שנכנסה לרכב התחלנו את הנסיעה לביתי. הנחתי בעדינות את ידי על ירכה וחשתי שהיא עדיין קצת לחוצה. כבר בימי הביניים מצאו דרך יעילה להפחתת לחץ אצל נשים והפעם לא היה לי ספק שזה יעבוד; כששאלתי אותה למה התחתונים עדיין עליה היא השיבה שלא נאמר לה להוריד אותם. כמובן שזה תוקן והן הוסרו במהרה. הוריתי לה לפשק את רגליה והתחלתי בעדינות לשחק בה בזמן שאני נוהג. זו היתה נהיגה לא קצרה, כך שהדרך הארוכה נתנה לי את הפנאי לבחון אותה באטיות. בהתחלה אלה היו נגיעות עדינות מסביב, אח"כ הן נעו קצת פנימה לכיוון השפתיים שלה ועם הזמן הן התמקדו יותר ויותר בדגדגן שלה בקצב הולך וגובר. כל פעם דאגתי להביא אותה עד הקצה, אך לא הרשיתי לה לגמור. ככה במשך 20 דקות לפחות שהאצבעות שלי משחקות בה, מענגות אותה, מתעללות בה וחוזרות חלילה. לגמור היא כמובן לא גמרה. כשחשתי ושמעתי (היה ניתן לשמוע זאת היטב בנשימות ובחצאי המילים שלה) שהדגדגן שלה כבר במצב רגיש מאד, הורדתי בעדינות את אצבעותיי מטה והחדרתי אותן לאט לאט לתוכה. התחלתי להניע את האצבעות שלי בתוכה כשאני חוקר כל חלק קטן בתוך הכוס הרטוב והצר שלה. היא היתה כה רטובה והמלאכה לצאת ממנה ולהכנס אליה היה כה פשוטה ומענגת, פעם אחר פעם. הפעם היו רגעים קטנים של אושר שנתתי לה לגמור פעם אחר פעם, אך זה רק גרם לה לרצות עוד. כשהגענו אלי, כעבור שעה, היא כבר היתה רטובה לחלוטין, מותשת וחרמנית - בדיוק במצב האופטימלי.

כשנכנסנו אלי הביתה כבר לא היה צורך יותר מדי במילים. היא ירדה על ברכיה ועשתה את המוטל עליה, אך זה לא ארך זמן רב עד שמצאה את עצמה זרוקה על המיטה בדוגי. שעתיים היו לנו עד למסיבה ובמשך השעתיים האלה לא הנחתי לה לרגע. כל רגע רק עשיתי זאת עמוק וחזק יותר, נותן לה להבין בדיוק מה מצפה לה במשך כל הלילה והיום למחרת. לאחר מכן, נאלצנו להפסיק בגלל ההכנות למסיבה, כאשר הפעם היא לבשה קולר, שמלה קצרה, מגפיים ושום דבר מעבר לכך.


כשהגענו לשם, עשיתי לה הכרות קצרה עם הידידים שלי ואמרתי לה שתזכה להכיר אותם יותר טוב בהמשך. הסיור במועדון היה יעיל וקצר ובהמשך הלכנו לראות את הסשן הפומבי שהיה על נערת יום ההולדת. מסתבר שהיא מאד אהבה את מה שראתה, כי ניתן היה לחוש את הרטיבות הגואה בה בזמן שהאצבעות שלי היו עמוק בתוכה. זו היתה רק ההתחלה, כי בהמשך הערב הצמדתי אותה על הקיר והצלפתי בה בפני מועדון שלם, אך הבנתי שיש דברים שיותר כיף לעשות אותם ביחד ולכן פניתי לשני ידידים שלי. הצמדנו את בנות הזוג שלנו להערב לקיר, אחת ליד השניה, ופשוט הצלפנו בהן במקביל, כל אחד מצליף בכל אחת מהן כרצונו, כאשר אנו מתעללים במקביל באותה האחת או מתחלפים לנו מידי פעם. ניצלתי את ההזדמנות וסימנתי לגברים שבחבורה להתקרב אליה - רכנתי לידה והתחלתי לשחק בה עם האצבעות שלי, מעסה את הדגדגן שלה, מחדיר את האצבעות שלי לתוכה ובמקביל הצליפו בה פעם אחר פעם. יכולתי לחוש אותה מתכווצת על האצבעות שלי, מתמכרת לתחושת העונג והכאב, מתמסרת למגע ונסחפת עם האווירה מסביב. בשלב מסוים היא כבר חצי מעולפת ומרחפת והתיישבנו לנו על הספסל בצד, נתתי לה לשתות מעט מים ופשוט חיבקתי אותה בעודה נחה לה.

אחת הבנות הזמינה אותה לרקוד והיא חזרה לרחבה, אך כעבור מספר דקות הצמדתי אותה לכלת השמחה והיא יכלה סוף סוף לחוש את השדיים העצומים והנפלאים שלה, שהיא הניחה את עיניה עליהם מהרגע הראשון. בזמן שהן מתחבקות להן, התחלנו להעביר את הידיים שלנו עליהן, ידיים התערבבו להן, הבנות התנשקו ומידי פעם ספאנק נחת מיד אקראית על ישבן כלשהו. זה היה סיום חביב לערב ארוך ומאד מענג, שאף התברך במוזיקה איכותית בצורה יוצאת דופן.


כשחזרנו אלי הביתה, זה היה הספתח לסבב ב' די קצר שלאחריו ישנו, אבל כשהתעוררנו יום למחרת, כבר דאגתי להשכים אותה כפי שצריך להעיר בחורה שהיתה רטובה כל הלילה ורק חיכתה לזין שיחדור לתוכה. את מה שקרה לה בהמשך היום, אפשר להגדיר כעליית מדרגה בחוויות שחוותה עד אותו הרגע.

כאמור לעיל, זו רק ההתחלה, כי שבוע לאחר לכן היא כבר הוסיפה כמה חוויות נוספות לאמתחתה.




נ.ב.

למקרה ותהיתם איך היא נראתה, הרגישה או מי זאת בכלל, אז התשובה נמצאת כאן.

(אבל ג'ק? באמת?)

נכתב על ידי , 24/12/2013 16:44   בקטגוריות BDSM, Bondage, סקס, קשירות, שליטה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe-Who אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The-Who ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)