"אני
צריכה הפסקה. לא יודעת לכמה זמן." היא אמרה לי כשאני יכול
לשמוע את השבר בקולה. "כשאחזור, אם אחזור, אשמח לראותך שוב."
ההכרות איתה הייתה קלאסית מבחינתי:
הודעה, הודעת תגובה, הודעה נוספת ומעבר לטלפון. היה לה קול רך ומתוק, היא הייתה רגועה וכה אינטליגנטית, היה ניתן להתמכר בקלות לשיחה עמה. כבר באותה השיחה קבענו
להפגש בערב, אך בסוף דחינו זאת ליום למחרת. בנוסף לכל האמור לעיל, היא הייתה ישירה
וכנה מהרגע הראשון, ידעה בדיוק (או חשבה שהיא יודעת) מה היא רוצה ולא חששה גם
כשהצבתי בפניה אתגרים.
היא הבהירה לי שהיא מחפשת סשנים מזדמנים, איזה מישהו אקראי שיכלה
בה את זעמו וישלח אותה לדרכה. התיאור הזה נשמע לי ממש רע, כי בניגוד לסקס גרוע
שיגמר כנראה באכזבה, פה היא מעניקה כוח למישהו שברוב המקרים לא יודע כלל מה לעשות
איתו. With great power comes
great responsibility, אומר הפתגם הידוע, אבל רוב הגברים שאני נתקלתי
בהם לא שמעו על הסיפא של המשפט הזה.
מסתבר שהייתי הראשון שהיא נתקלה בו באתר ההוא והיא עדיין לא חששה.
פגשתי אותה בגן ליד הבית שלי, היה יום קריר והיא לבשה חצאית קצרה, גרביונים צמודים וחולצה שחורה, שפתח ענק בצורת מעוין חשף את קימורי שדיה מבעד אליה.
"שנכנס?" שאלתי, והיא רק הנידה בראשה ואחזה בידי המושטת, שסייעה לה
לקום. היא הייתה גבוהה וזקופה (1.75 מ' ללא העקבים) והליכתה הייתה מדודה ואלגנטית.
כשנכנסנו אלי, העמדתי אותה במרכז החדר ובחנתי את גופה. התחלתי לקלף מעליה את
הבגדים, שכבה אחר שכבה; מסיר מעליה את הז'קט שלבשה ומניח אותו בצד, מלטף את ראשה
ברכות ובזמן שאני מנשק את צווארה הסרתי באטיות את החולצה, התרחקתי לרגע והשלכתי
אותה הצידה.
"חזייה".
"חזייה?" היא חזרה אחריי.
"כן, חזייה. מה היא עושה פה בדיוק?"
"מה... מה זאת אומרת?"
"בתיאור שפירטת לי אתמול לא הייתה חזייה."
"אני... אני..."
"כן, אני מבין לחלוטין שאת, את ואת. נראה לך שאת מגיעה לכאן עם פריט כלשהו שלא תואם איתי מראש?" לחשתי באוזנה בעודי מושך
את שיערה אחורה. אחזתי בחזייה שלה בחוזקה ותלשתי אותה ממנה. היא
עמדה לרגע בהלם מוחלט, אך לפני שהספיקה לפלוט משהו מפיה, סובבתי אותה והפטרתי
"טוב, בואי נראה אלו עוד הפתעות ופרטי לבוש לא קרואים הכנת לי".
בשאר הפרטים היא דווקא דייקה. נעלי העקב הוסרו ואיתם הגרביונים,
החצאית נזרקה הצידה ומתחתיה לא היה מאום, בדיוק כפי שאמרה. היא עמדה שם
עירומה לחלוטין, בזמן שאני מניח באטיות את כל החבלים על השולחן ולאחריהם את
החגורה, הקיין, הסרגל והשוט. אני אוהב את הרגע בו המבט הזה צץ, ציפיה מהולה בחשש ופחד, יראה והתרגשות, חיוך
קטן מלווה בנשימות כבדות ורטיבות הולכת ומתגברת בין הרגליים. העמדתי אותה מולי
בפישוק קל, ידיה מונחות לצדי הגוף, וקשרתי את פרק ידה
לירך שלה, דואג בכל מעבר החבל בין רגליה להעביר את האצבעות שלי על הכוס הנוטף שלה.
הידקתי את החבל במקום, קשרתי אותו ועברתי לצד השני, בדיוק באותו האופן. כשסיימתי את הקשר השני, היא עמדה מולי ללא יכולת
להזיז את ידיה, כשהן צמודות לגופה החשוף והיפה. אחזתי בחבל נוסף מהשולחן והתקרבתי
אליה, הרמתי את שערה וכרכתי את החבל סביב צווארה, דואג לעשות זאת באופן מסודר בכל סיבוב נוסף ולבסוף קושר ומאבטח אותו. בדיקה קלה
לחבל הראתה שהוא לא מתהדק גם כשמופעל עליו לחץ (וזה הבסיס בכל קשר שעושים), בדיקה
חזקה יותר נעשתה כשמשכתי אותה אלי עם החבל שאחזתי בידי. היא נאלצה
לציית לכריכה סביב צווארה מבלי יכולת להתנגד. העמדתי אותה במקום שחשקתי והעברתי את
החבל מצווארה, בין רגליה (כשהחבל הכפול לופת את הדגדגן שלה מכל צד), במעלה הישבן
והגב שלה עד למוט שמעליה. מתחתי אותו היטב, עד שהיא כמעט נעמדה על קצות האצבעות, וכל תנועה שלה הפעילה לחץ על הכוס
שלה והדגדגן העדין שלה בפרט. התחלתי להצליף בה לפי הסדר: ספאנקים, חגורה,
קיין, שוט, סרגל וחוזר חלילה. בכל פעם האצתי את הקצב, הגברתי את עוצמת המכות
והגניחות שלה גברו בהתאם. היא רקדה מולי על קצות אצבעותיה בעודה סופגת וגונחת מכל מכה שנחתה עליה, כל מנוחה שלה לוותה בכאב גדול אף
יותר, כשחשה באמת את עוצמת המכות שספגה. דאגתי להעביר את ידיי בעדינות דווקא על
האזורים הכי בוערים בגבה וישבנה. כשהבחנתי שהיא כבר לא יכולה יותר, הצלפתי בה עוד קצת, מגביר את הקצב והעוצמה ממש לקראת הסוף, ואז אחזתי בה ושחררתי את
החבל שהחזיק אותה במקום. היא נעמדה לרגע על רגליה, הסתובבה אלי וקרסה על ברכיה בזמן שאני אוחז בה.
זה היה בדיוק המקום בו חפצתי בה. בזמן שהיא מנסה להסדיר את נשימתה הסרתי את מכנסיי, אחזתי בשיערה ובבת אחת החדרתי את הזין שלי לפה
שלה. ראיתי אותה אוזרת כל טיפת כוח שנותרה בה ועושה הכל כדי לענג
אותי בשארית כוחותיה. ידיה היו קשורות, גופה היה חבול וכואב, רגליה כושלות וכל חלק
בה התרכז בזין שלי שתקוע עמוק בגרון שלה.היא הייתה טובה, כה טובה עד שהייתה
השנייה בלבד שהצליחה להכניס אותי עד לעומק הגרון שלה. כה עמוק הייתי בתוכה,
שיכולתי ממש לחוש את אפה נמעך על הבטן שלי ואת הלשון שלה מלקקת לי את הביצים בזמן
שהזין שלי כה בולט בגרונה. המשכתי לזיין אותה ככה, נותן לה לנשום רק כשאני יוצא
מהגרון שלה, חוזר פנימה וחונק אותה עם הזין שלי. בשלב מסוים
לא יכולתי יותר והשלכתי אותה על המיטה. כל חלק בי רצה לזיין אותה ולא היה רגע ראוי
מזה. היא התכנסה שם קשורה ומקופלת ואחזתי
ברגליה, פישקתי אותה וחדרתי אליה כה עמוק שיכולתי לחוש את רגליה רועדות ומנסות
להתנגד. לא היה בכך טעם, המשכתי לזיין אותה עם כל משקל הגוף שלי, חודר אליה עמוק
וחזק, יוצא ממנה ונכנס אליה עד הסוף, נותן לה להרגיש בדיוק איך אני פותח אותה פעם
אחר פעם. אחרי כמה גמירות שלה גלגלתי אותה על ברכיה וזיינתי אותה כשהחזה שלה צמוד
למיטה וישבנה כלפי מעלה. הסימנים שהיו עליה הבהיקו וכל מה שהייתי צריך הוא להוסיף ספאנקים מידי פעם, בהתאם לקצב שבו
זיינתי אותה, כדי לגרום לה להתפתל מכאב. היא כבר לא ידעה מה מציף אותה יותר, העונג או הכאב, אך זה רק גרם לה לגמור בחוסר שליטה מוחלט. מאותו רגע גופה היה ככלי נגינה בידיי
ולי רק נותר לגמור את ההלל בהדרן נוסף עמוק בתוכה.
יום לפני המשפט הפותח את הפוסט הזה, היא
סיפרה לי שהיא נפגשה עם ארבעה נוספים מאז פגישתנו, ושכולם היו במקרה הטוב בינוניים ובשאר המקרים משעממים וגרועים.
"גרמת לי להאמין שכולם פה ברמה שלך, אבל גיליתי שלא." אמרה כשהיא בדרכה
למפגש עם הזר החמישי. "תתקשר אלי מחר, אספר לך איך היה ונקבע מתי נפגש."
כשהתקשרתי אליה למחרת, היא אמרה לי את המשפט שמצוטט בהתחלה.
היא סיפרה לי שמעולם לא נאלצה להגיד את מילת הבטחון שלה והפעם נאלצה להשתמש בה פעמיים, שזה
היה בלתי נסבל והיא נאלצה לעצור באמצע, שהיא צריכה לחשוב על הכל מחדש והיא לא
יודעת אם תרצה לחוות משהו כזה שנית עוד שבוע, חודש או אף פעם. "כשארגיש בטוחה
שוב, מבטיחה שתהיה הראשון שאתקשר אליו." אמרה ונעלמה.
היא לא הראשונה שפגשתי שחיפשה אחר "האחד שישבור אותה",
אחר הסשן שיגרום לה להתרסק באמת ויפרק אותה לגורמים. בכל פעם שאני נתקל במישהי כזאת, אני מנסה לגרום לה להבין
שהיא לא באמת רוצה להגיע לשם, כי האור בקצה המנהרה הזאת הוא רק הרכבת שבאה ממול ולא שום דבר אחר. החוכמה היא לא לשבור מישהי,
כי צריך בדיוק שתי דקות וחצי כדי לעשות זאת - שתי דקות לקשור אותה, וחצי דקה כדי
לדפוק לה פטיש ברגל או לתלוש לה את הציפורן עם צבת (מבטיח לכם שזה פשוט ומאד
כואב). אני יכול להתחייב לכל אחת, שאחרי זה היא תשבר למיליוני רסיסים ולא תרצה שאף
אחד יגע בה כנראה לעולם. וכן, אני אומר זאת רק מתוך תסכול וכעס.
זה צריך להיות אחרת לגמרי. מישהו שיגרום לך להגיע
כמה שיותר נמוך (וגבוה), צעד אחר צעד, שיוביל אותך עד לקצה, ואז כשתגיעי לשם, ייתן לך את הדחיפה האחרונה, יגרום לך
ליפול לתהום החשוכה והעמוקה, ויהיה שם כדי לתפוס אותך ברגע האחרון ולחבק אותך. כל
דבר אחר הוא לא זה. פשוט לא זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: