אז היא באמת היתה אחת הנשים הכי יפות שראיתי ובטח שזכיתי לכבוש, אבל מסתבר שיותר מדי חוויות שליליות הותירו את חותמן עליה. נשים יפות אולי זוכות להרבה תשומת לב, אך גם מושכות אליהן המון טיפוסים מפוקפקים, וכשמישהי לא בגיל הנכון (או במצב הנפשי) להבדיל בין מוץ לבר, אז היא מוצאת את עצמה בסוף חווה חוויות שלא הייתי מאחל לאף אחת באשר היא.
הרגע שאני טורח עבורו בכל מפגש הוא הרגע שבו אני מוביל אותה לאורגזמה שהיא נשבעת-שלא-יכולה-לגמור-יותר-פשוט-לא-מסוגלת ואז מותיר אותה מפרכסת למחצה על מיטתי, חסרת נשימה ומכונסת בתנוחת עובר. אני נשכב בעדינות מאחוריה וחש בגופה נצמד אלי בצורה הכי טבעית שיש, כשכל חלק בה רק רוצה שאעטוף אותה בזרועותיי ולהרדם בדממה וברוגע שאחרי סערת הגמירות, האנחות והגניחות. את זה, בדיוק את זה, לא היה לי איתה אף פעם. לא משנה כמה השקעתי בה, לא משנה מה עשיתי ואיך כדי שתסמוך עלי, זה גם לא
שינה שאני יודע שהיא נהנתה והשוויצה על כך בפני חברותיה (כך הסתבר לי
בדיעבד) - את זה מעולם לא קיבלתי ממנה.
ידידה שלה סיפרה לי אחר כך על האקס שלה, על הטראומות שחוותה ועל הפחד שלה מאינטימיות עם גברים כיום. כאב לי לשמוע זאת, אבל אני לא יכול בלי האינטימיות הזאת. כל אחד מאיתנו נושא צלקות מהעבר, כל אחד מאיתנו נכווה בעבר ברותחין ונזהר היום בצוננין וכולנו היום כבר חושדים בכשרים בגלל טמאים שפגשנו בעברנו; החוכמה היא לנסות לקחת את הנסיונות הרעים הללו ולתעל אותם למקום הנכון כדי שנוכל להבחין יותר טובים בין אנשים שראויים לתשומת הלב שלנו לבין אלה שפחות, בין מצבים מסוכנים למצבים שרק צריך להרפות, ובעיקר להמנע מתופעות לואי של אותן הטראמות על אנשים שכן ראויים ליחס הגון והוגן בחיינו, אחרת דווקא אותם נרחיק מאיתנו.
הנסיון האחרון דווקא הבהיר לי שאפילו אני חוטא בכך מבלי לשים לב, דבר שמאד הפתיע אותי; תמיד הקפדתי שאנשים קודמים ולא ראויים בחיי שהאכילוני בוסר לא יגרמו לשיני הנוכחיים והראויים לקהות. ועדיין, עם כל זה שתגובתי כנראה הוקצנה בגלל מטעני העבר, הרי שלא יכולתי לשאת את הריחוק הזה יותר. וכשזה התפוצץ בגלל תירוץ מטופש כל כך, הרי שלא טרחתי בכלל לרדוף אחריה. רחוקה מהלב, מוטב לי שתהיה רחוקה אף מן העין, ודווקא לו בשל יופיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: