I Am

היה לי מוזר נורא כשהוא פנה אלי והציג את עצמו. הוא צלם חובב שהגיע אלי דרך המלצה מחבר משותף. התברר שהוא מעוניין לצלם צילומי קשירות (Bondage), יש לו כבר מודלית והוא תר אחר מישהו שיודע לקשור. הבהרתי לו שלמרות נסיוני בתחום, הרי שמעולם לא התעסקתי בקשירות שנועדו לצילומים, אלא בעיקר בקשירות פרקטיות שנועדו להשתלב באופן מושלם עם האקט (המיני בד"כ) שבא לאחר מכן. הוא עדיין התעקש וביקש שאחשוב על זה.

פגישת ההכרות המשולשת שהוא ארגן בבית הקפה אי שם בגבעת חן היתה די חביבה. הבחורה היפה שישבה מולי עם משקפי השמש שידרה סקרנות וסגירות מה, אך הראתה התלהבות כשהוא התחיל לדבר על הצילומים הקודמים שלהם ועל מה מתוכנן להפעם. במהלך כל הפגישה תהיתי באמת עד כמה אני חיוני לסשן הצילומים המתוכנן, אך אמרתי לעצמי שאתן לזה הזדמנות. לפרוש הרי תמיד אפשר.

שישי, השעה 8:00 לפנות בוקר ופעמון הדלת מצלצל לו. אני ניגש לדלת והיא ניצבת מולי עם אותם משקפי השמש. "נו, אז אתה מוכן? צריך לזוז", היא אומרת בעליצות בוקר מעצבנת ומחייכת. "כן, רק אביא את הציוד ואפשר לנסוע", אני עונה בעודי מפנה את גבי אליה והולך להביא את התיק מהחדר.

הנסיעה עצמה לא היתה ארוכה וכהרגלי בקודש לא הרביתי לדבר בשעות בוקר מוקדמות שכאלה. הגענו למקום הצילום והתמקמנו. כל אחד פרק את הציוד שלו; אני את חבליי, היא את בגדיה והוא את ציוד הצילום. הם התחילו לעבור ביחד על הבגדים שהיא הביאה ודנו מה יתאים למה. היא לא רצתה לעשות צילומי עירום הפעם, אז הם חיפשו סט שיכול להתאים לתמונות עם החבלים. לאחר דין ודברים, הוחלט מה תלבש וגם הועלה הרעיון לקשר הראשון, שהיה אמור להיות על רוב גופה.

היא נעלמה לכמה דקות כדי להחליף את בגדיה. בינתיים ניצלתי את הזמן ותהיתי ביני לבין עצמי מה תהיה הדרך הטובה ביותר לבצע את הקשירה שהצלם ביקש ממני. בעודי שקוע לי בין חבלים שמעתי צעדים מאחוריי ואז היא פלטה "אני מוכנה". כשהסתובבתי אליה אני לא הייתי מוכן, כי מהגרסה המאד נחמדה ולבושה של העלמה שהיתה לצידי לפני כמה דקות, ניצבה כעת מולי מישהי בלבוש תחרה מינימלי שחשף את גופה הנשי והאתלטי. מסתבר ששנים בספורט מקצועי אכן משווים לגוף מראה מאד מרשים וגמישות יתירה (שאליה התוודעתי בהמשך). לאחר כמה שניות של הלם ורצון לחפות על כך, החלטתי לגשת מיד למלאכה - בחרתי חבל מהערימה, הנחתי אותו בעדינות על עורפה והתחלתי לקשור את החבל לאורך גופה. החבל חלף לו בין שדיה, לאורך הבטן השטוחה והמעוצבת שלה, המשיך משם בין רגליה והתחבר לקשר הראשוני שהונח על העורף. כבר הייתי בשלבי סיום כשהוא ביקש ממני למקם אחרת את הקשירות לאורך החבל בחלק הקדמי של גופה. התייעצנו לרגע כיצד לעשות ונאלצתי לפרום את כל הקשירות שעשיתי עד עתה לאורך החבל ולקשור את הכל מחדש. התחלתי את התהליך שנית עם השינויים המבוקשים - החל מעורפה, בין שדיה, לאורך הבטן ובין רגליה. הצלבתי את החבל לאורך גבה, עובר ושב מגבה לחזה שלה ומשם חזרה לבטן שלה.

לאחר דקות ארוכות של קשירות וכשהכל כמעט מוכן, היא לפתע נשענה עלי ואמרה שהיא מרגישה חולשה ורוצה לשבת. הושבנו אותה בעדינות והבאנו לה משהו לשתות. נראה שהיא חטפה סחרחורת קלה, דבר הגיוני לאחר הזמן הרב יחסית שבו ניצבה מבלי לזוז, בעודי קושר אותה. היא נחה זמן מה ואז אמרה שהיא חייבת ללכת לשירותים. לכאורה הדבר הטבעי ביותר, וגם לא הייתי טורח לציין את הפרט האחרון, לולא כל מערכת הקשירות שבניתי עברה למעשה בין רגליה. בלי לחשוב פעמיים התרתי מעליה את החבלים, מתחיל בגבה התחתון, עובר לגבה העליון, יורד אל בין רגליה ומסיר אותו מעל לגופה. פירוק מהיר של קשירה זה עניין שקורה לעתים ולא היה בכך שום דבר חדש, אבל כשאספתי את החבל שנותר בידי והעברתי אותו בין אצבעותיי, הרגשתי משהו מוזר בנקודה מסויימת. העברתי את החבל עוד פעם על ידי, מנסה למצוא את הנקודה הזאת בחבל, ופתאום שמתי לב למקטע של כמה סנטימטרים שבו החבל רטוב לחלוטין. התחלתי לנסות ולהבין איך קרה שהחבל נרטב, שהרי גם כשהיא שתתה לא ראיתי שמשהו נשפך והחבל לא היה על הרצפה, ואז שמתי לב באיזה מקטע בחבל מדובר - זה היה בדיוק באזור שעבר בין רגליה...

הקשר שצולם לאחר מכן היה דקורטיבי בלבד, אבל לאור הגילוי לעיל וההבנה שהבחורה שניצבת מולי כה מתרגשת ממגע החבלים על בשרה, הרי שהקשירות שבאו אחר כך כבר היו חזקות ומרתקות בהרבה (תרתי משמע). היה נפלא לקשור מישהי שבכל כריכה נוספת של החבל סביבה רק התמסרה ונסחפה יותר עם ההרגשה הזאת.

מסתבר שהזמן חולף מהר כשנהנים, כי יום הצילומים הארוך (10 שעות בסך הכל) חלף בן רגע. החוייה היתה כל כך שונה מבחינתי, כי לפתע היה צריך לשים לב לכל דבר קטן בקשירה עצמה ולא רק לנוחות של הנקשרת. פתאום הכל היה צריך להיות ממש מסודר והיה צריך לבחור שילוב נכון של חבלים ובצבעים הנכונים. זו היתה טבילת אש שגרמה לי לראות עולם חדש שפחות התייחסתי אליו עד היום והוא עדיין כה מרתק. ובכן, לפחות לצילומים הבאים כבר הגעתי עם קצת יותר ידע ופחות הלם.

בדרך חזור לכיוון הרכב שלה היא היתה עייפה מעט, אבל עדיין תקשרה וסיפרה לי עד כמה היא נהנתה. הכל היה נגמר באותה נסיעה חביבה חזרה לולא אמרה לי דרך אגב ש"הצילומים היו נחמדים, אבל באתי רק בגלל הקשירות". הסתובבתי אליה עם מבט מופתע ומשתומם, מביט עליה לרגע ושואל "אז למה צריך את הצילומים? אפשר גם לעשות את הקשירות בלעדיהם".

"כן, אבל לא הכרתי אף אחד שיודע לקשור עד היום. הייתי צריכה מישהו שיקשר ביננו."

כעבור יומיים נפגשנו אצלי. הפעם לא היו שם מצלמות, אלא רק חבלים.

הקשר הראשון. השילוב של השחור והאדום יצא נחמד.

השעה היתה 4:15 בבוקר כשפעמון הדלת צלצל. זה היה לא צפוי בעליל מצד אחד, אך כנראה שהגיוני לאור מה שהתרחש בארבע השעות האחרונות.

נאלצתי להפסיק את הכל ולגשת לדלת. כשהסתכלתי בעינית גיליתי שם ארבעה כחולי מדים הממתינים מעברה השני. אין לי בעיה עקרונית עם חשפנים, אבל ארבעה זה באמת יותר מדי לדעתי. אחד מהם צלצל בפעמון שנית. חזרתי לרגע לחדר השינה ולבשתי את הבוקסר שנזרק לו לקצה החדר.

כשפתחתי את הדלת האחד שצלצל בפעמון הציג את עצמו כשוטר במשטרת ישראל ואמר שהתקבלה קריאה על "אשה במצוקה שצועקת ללא הרף בשעות האחרונות". הוא שאל אם הכל בסדר ואז התקרב אלי באטיות ושאל בשקט "אפשר לשאול אם אתם באמצע יחסי מין?" בעודו רוכן לעברי.

השאלה גרמה לי מעט לגחך, אך עניתי לו שכן, זה בדיוק מה שקורה.

"אני לא רוצה להפריע", הוא ענה, "אבל אני צריך לראות שהיא בסדר."

ביקשתי מהם להמתין לרגע, סגרתי את הדלת ומיהרתי לחדר השינה. היא שכבה שם על הגב, סהרורית מרוב גמירות, עונג וכאב שגופה חווה ברציפות בשעות האחרונות. היא לא הבינה על מה אני מדבר כשאני אומר לה שיש שוטרים בדלת והיא צריכה להתלבש. היא סירבה לעשות זאת ורק מלמלה "לא, אבל אתה חייב להמשיך. זו בדיוק הנקודה שאני רוצה להגיע אליה, אתה חייב." ארבע שעות של הכנה, של בניה מחושבת של הסיבולת שלה, של אורגזמות שהלכו והתעצמו - והכל נגדע באיוושה אחת. בעודי מנסה לדבר אליה בהגיון, לשדל אותה שעליה להתלבש וזה כרגע לא נתון לדיון, התחלתי לפרום את החבלים הרבים שכיסו את גופה; ידיה היו מתוחות לצידי המיטה, רגליה מפושקות  וקשורות היטב, צווארה היה מתוח כלפי מעלה וקשר נוסף באזור החלציים שלה הצמיד את הרטט לדגדגן הרגיש שלה ורטט ללא הרף בעודי מצליף בה. אני מתחיל לשחרר את החבלים וממשיך לדבר אליה בעדינות ובאסרטיביות. קולות ההתנגדות שלה מתמעטים והיא מורידה מעליה את החבלים לאחר שהם מותרים. היא קמה באטיות, אך כמעט ומאבדת את שיווי המשקל, נשענת עלי בעודי אוחז בה ברגע האחרון. הגשתי לה את השמלה הקצרה והצמודה שהיא באה איתה וירדה זמן מועט לאחר שנכנסה לביתי, מסייע לה מעט ללבוש אותה.

צלצול נוסף נשמע בפעמון. הדקות הארוכות שלקח לי להתיר אותה כנראה שעוררו את חשדם את האורחים הלא קרואים. "בואי, את רק צריכה להגיד להם שלום והם ילכו." אני עדיין לא בטוח שהיא בכלל יודעת ומבינה מה קורה איתה כשאני מוליך אותה לחלל הכניסה לביתי.

אני פותח להם את הדלת והאחראי שדיבר עמי מקודם נכנס. הוא מסתכל לרגע מסביב ואז מתקדם שני צעדים לעברה. "הכל בסדר?" הוא שואל. היא מחייכת חיוך מבויש וסהרורי מעט ועונה "כן, הכל נהדר." הוא לפחות ענייני ומיד לאחר תגובתה היא מבקש סליחה על ההפרעה ויוצא. הם אפילו לא העירו לנו על הרעש, למרבה הפלא. כנראה שהשילוב של גניחות, אנחות והצלפות באמת הדאיג את השכנים מסביב יותר מאשר הרעש עצמו שהטריד את כל השכונה.

אני מדליק את האור בסלון ומושיב אותה בעדינות. מגיש לה כוס מים ומתיישב לידה. אני מסתכל עליה לרגע. "מזל שלא הדלקתי את האור בכניסה", אמרתי בעודי מחבק אותה, "אחרת הוא היה שם לב לכל סימני החבלים על הידיים והרגליים שלך, אך בעיקר לאלה שלאורך הצואר שלך." נראה לי שבמקרה שכזה הכל כבר היה נראה אחרת.

כשהתקרבתי באמת הופתעתי ממה שראיתי. בפאב/בית-הקפה הפינתי ישב לו ידידי משכבר הימים, אך לבד לחלוטין. אני כבר חשבתי שהם הגיעו יחדיו ואני עוד מעכב אותם מלהמשיך לחלק היותר יצירתי של התוכנית, אבל כנראה שטעיתי.

נכנסתי פנימה, הסרתי מעלי את הצעיף והמעיל, התיישבתי לידו ובעודי מחווה בידי לברמן שברצוני בבירה שאלתי אותו "לא היתה אמורה להיות פה איזו בלונדינית?"

"בלונדיניות דווקא לא חסר פה. תסתכל סביבך." אמר בחצי הלצה.

"כן, דווקא לזה שמתי לב, אני יותר תוהה לגבי איזו בלונדינית מסויימת."

"אה, זו. היא הבריזה."

"הבריזה? מה זאת אומרת הבריזה? כל הצהריים ביליתי בהתכתבות איתה ונראה שהיא מאד בעניין."

"כן, גם איתי זה היה ככה", הוא ענה, "רק שלפני חצי שעה היא פתאום כתבה שהיא עם תיקים ולא יודעת איך היא תגיע... בקיצור - היא מורחת אותנו."

"הידידה שלי בדיוק צחקה על זה היום שמבין כל ההולנדיות אני עוד אתקל דווקא באחת שמתנהגת כמו ישראלית. ובכן, כנראה שהיא צדקה", אמרתי בחצי חיוך. כי ככה זה, תמיד עדיף לצחוק על דברים כאלה מאשר לבכות. "נו טוב, לפחות אתה פה. ספר לי איך אתה מתאקלם פה."

כעבור חצי שעה של העלאת זכרונות ושיתוף חוויות הוא מקבל הודעה.

"טוב, היא באה."

"באה? עכשיו?"

"כן, אבל לא לבד."

"אז עם מי הגברת באה?"

"היא באה עם מישהו, זה שהיה איתה אתמול במסיבה."

"אני ממש מתלבט אם עדיין מתחשק לי שתבוא..."

"מה יש לך להפסיד? מחרתיים אתה עולה על המטוס, שתבוא."

"עברתי את הגיל הזה של משחקים, אבל הצדק איתך. שתבוא."

רבע שעה מאוחר יותר אנו יושבים ארבעתנו ומחליפים חוויות. יושבת מולי בחורה בת 21 בפאב מקומי, מוקפת בשלושה גברים, ובשיא הטבעיות נהנית מכל תשומת הלב המקיפה אותה; שש העיניים המביטות בה, הידיים שחולפות עליה ומידי פעם, בין משפט למשפט, מגניבה נשיקה לאחד מאיתנו. תהיתי ביני לבין עצמי אם סיטואציה דומה היתה יכולה להתרחש בארץ. המסקנות דווקא לא היו כה מעודדות: הבחורה שישבה מולי היתה יפהפיה בקנה מידה ישראלי, אך באמסטרדם היתה ממוצעת בלבד. מה לעשות, הולנדים נראים יותר טוב מישראלים - הגברים גבוהים ורחבים (רוב האנשים שפגשנו היו מעל 1.90 מ' ומאד חסונים), אין שמנים (ככה זה כשאתה כל היום רוכב על אופניים) והנשים בתור סטנדרט בהירות שיער עם עיניים כחולות. אבל גם אם לרגע אשאיר את עניין המראה בצד (למרות שהוא כן בעל משמעות), הרי שפתיחות מינית שכזאת פשוט אין בארץ; גברים מתנשקים עם גברים בלי שום בעיה (ואני אפילו לא טורח להזכיר נשים עם נשים), עירום לא ממש מרגש אף אחד ולבחורה שניצבה ביננו, שהיתה בחורה נורמטיבית לכל הדעות, לא היתה שום בעיה עם העובדה שהיא די יוזמת כרגע רביעיה עם שלושה גברים. וכן, זו היתה הפעם הראשונה שלה בסיטואציה שכזאת, אבל זה פשוט לא ביג דיל מבחינתה, כי היא מבינה שיש לה תקשורת עם כל הסובבים אותה ואם משהו לא יסתדר אז היא פשוט תפסיק את זה.

בכל אופן, כעבור שעה של שיחות די בוטות ומשעשעות, כמעט ליטר בירה לכל אחד והבנה שאנו הולכים על זה, החלטנו לעבור לדירה שלי. הודעתי לשותפה שלי שאנו בדרך. כן, היא הופתעה לרגע מזה שאנו ארבעה, אבל אחר כך כתבה לי בליווי סמיילי "אז אולי בכל זאת היא לא ישראלית..." התברר שגם לשותפתי לדירה היתה פעילות חביבה מתוכננת, אז היא לקחה את מה שהיתה צריכה וננעלה בחדר עם הנשלט האירופאי שלה.

עלינו ארבעתנו ונכנסנו לסלון. הם סקרו את הדירה והתלהבו ממנה, אבל כעבור כוס מים ושיחת חולין קטנה עברנו לחדר שלי כשהבחורה עם עור המשי ניצבת עירומה לחלוטין ביננו. העברנו עליה את ידינו, מעסים ומשגעים אותה, אחד מתנשק איתה, השני לש את גופה הבוהק והשלישי יורד לה. עשינו זאת בקצב הכי רגוע שניתן, מחליפים עמדות ותפקידים מידי פעם, וזה רק שיגע אותה יותר ויותר. היא כבר לא יודע מי נוגע בה והיכן; מכל קצוות גופה היא קיבלה איתותים מענגים שהטריפו את המערכת העצבית שלה, מוחה כבר לא ידע להתמודד עם כל העונג הזה וניתן לראות אותה מאבדת את תחושת המציאות שלה. ברגע של התפכחות היא שלפה את הזין של החבר שלי והתחילה לרדת לו בזמן שאני והבחור השלישי המשכנו להטריף אותה.

בפאב, בנקודה מסוימת, היתה לנו שיחה די משעשעת - היא טענה שהיא מעולם לא גמרה יותר מפעמיים בלילה ובטח שלא מאצבעות. אני טענתי שהיא גומרת תוך שתי דקות מאצבעות, יותר מפעמיים ברציפות והיא עושה זאת כשהיא משפריצה. כן, כבר נכתב רבות על הנושא (אפילו בפורום הזה), אז לא ארחיב את הדיבור על כך שכל אחת יכולה להשפריץ וזה מאד פשוט. בכל אופן, זה היה הרגע המתאים. החדרתי שתי אצבעות לכוס הרטוב שלה והתחלתי לשחק בה. הגברתי את הקצב יותר ויותר ככל שהיא היתה רטובה יותר, כבר הרגשתי אותה מתקרבת לזה, אבל היא פשוט התכווצה וסגרה את הרגליים, מונעת ממני להמשיך. בניסיון הבא היא עשתה את אותו הדבר בדיוק. אני בדרך כלל מונע את ההתנהגות הדי אינסטנקטיבית הזאת על ידי כך שאני קושר את הבחורה ומונע ממנה לזוז, אבל הפעם עמדו לרשותי מספיק אמצעים אחרים.

אם יש משהו שיכול לעצבן אותי זה בזבוז פוטנציאל באופן כללי, אבל בפרט כשזה מגיע לסיטואציות מיניות. כשאני רואה סיטואציה (במציאות או בוידאו) שבה הופכים משהו כה מרגש לכל כך בנאלי, למשל כשיש גבר עם שתי בחורות והוא פשוט מזיין אותן אחת אחרי השניה בזמן שהשניה צופה, מאוננת או פותרת סודוקו, זה ממש יכול לעצבן אותי. כדי לזיין כל אחת בנפרד לא צריך את שתיהן על המיטה, אפשר לעשות זאת בזמנים שונים ללא כל בעיה. אם יש לך שתי בנות במקביל, תדאג להפעיל את שתיהן כל הזמן, אחרת זה פשוט מיותר. אותו הדבר קרה לי פה, באיזשהו שלב הבנתי שיש תמיד מישהו שקצת נותר מאחור וזה עצבן אותי, אז מאותו רגע הפכתי פשוט לבמאי האירוע והתחלתי לחלק הוראות לכולם. כשהגענו למצב שתיארתי לעיל, הבנתי שאני צריך להסיח את דעתה ובמקביל לשמור על רגליה מפושקות, אז אמרתי לחבר שלי שידאג להעסיק את הפה שלה עם הזין שלו, לבחור הנוסף להחזיק את רגליה בחוזקה ואני ניגשתי הפעם למלאכה בראש שקט. במצב הנוכחי שלה לא הייתי צריך יותר מחצי דקה עד שהיא הפכה למזרקה אנושית. כעבור שתי דקות זה קרה עוד פעם, אבל הפעם היא פשוט קרסה בעודה מותשת. היה נפלא לראות מישהי\ שמתגאה בזה שהיא יכולה להחזיק מעמד שעות, הופכת לסמרטוט חסר כל כוחות תוך כמה רגעים.

כעבור כמה דקות של מנוחה עבורה העמדנו אותה בדוגי, כאשר אחד מאיתנו מזיין אותה, השני דופק לה את הפה והיא עושה ביד לשלישי. החלפנו עמדות כל כמה דקות, דואגים שלא להוריד מהאינטנסיביות של החדירות לתוכה. למזלה הרע, כולם שם החזיקו מעמד מאד יפה, עד שכעבור שעה כמעט היא כבר התחננה שניתן לה קצת מנוחה. החבר שלי נאלץ ללכת (כי הוא עובד למחרת) ופרש מאיתנו. הבחור הנוסף נכנס להתקלח והתיישב איתנו עוד כשעה בזמן שאני מעביר את ידיי על העור הכי רך שנתקלתי בו מעודי. לאחר מכן הוא גם פרש לו ואני והעלמה לצידי נותרנו לבד. עוד סיבוב קצר ונרדמנו לנו מותשים.

למחרת בבוקר, כך סיפרה לי השותפה שלי, הנשלט שלה שאל אם מישהו (חוץ ממני) עדיין נמצא בדירה. דקה אחרי שהוא שאל זאת הוא כבר קיבל תשובה כשהוא שמע אותה נאנקת תחת החגורה שלי. הישבן שלה פשוט היה מושלם והתוצאות לא איחרו להופיע עליו. אני לא חסיד גדול של סשנים על הבוקר (להבדיל מסקס), אבל כשברור לך שזו כנראה הפעם האחרונה שתראה את הבחורה בחייך, אז לפתע מתחשק לך לעשות את הכל. אז את הבוקר היא התחילה כבר עם חבל שנקשר סביב צווארה והבהיר לה בדיוק את תפקידה ומעמדה. היא היתה נשלטת למופת ועשתה את הכל כראוי (גם בכל הנוגע לשליטה הסטנדרטים שהם מורגלים אליהם אחרים לחלוטין). היה נפלא לראות את עיניה הכחולות נוצצות בעודה מתחננת למעט רחמים ושאזיין אותה סוף סוף. כעבור שעתיים היא צנחה שנית על המיטה והצהירה שהיא השבוע כבר לא תעשה שום דבר שקשור לסקס.

זה מה שהיא חשבה, כי כבר באותו הערב, הלילה האחרון שלי באמסטרדם לטיול הזה, החבר שלי בא לעשן איתנו ביחד והיא הופיעה לצידו...

את הטיול באמסטרדם התחלתי בסיור מודרך בחלונות האדומים. יש משהו מקסים בעובדה שהאזור, בעיקר בימים אלה, הוא בעל אוכלוסיה מגוונת שגרה שם ולא רואה באותם חלונות ראווה המציעים סקס מוסדר לכל דבעי בעיה כלשהי. אז יש שם חלון אדום חביב, לידו גן ילדים, בית קפה, עוד חלון אדום וכנסיה. אף אחד לא רואה כאן בעיה כלשהי. זה כבר היה הניצוץ הראשון שבו הבחנתי ובאמת הפמנתי לגבי הפתיחות המינית של תושבי המקום (מעבר לאלה השוכנות מאחורי החלונות עצמם, כמובן).

היום השני המשיך עם מזג אוויר נפלא וסיורים רגליים אינטנסיביים. לקראת הערב (וכעבור מעל 35 ק"מ) כבר התחלתי ממש להרגיש את רגליי ועצרתי למנוחה קצרה בדירה לפני שהתחיל החלק הלילי של הטיול, בו מצאתי את עצמי מבלה במועדון נהדר עם להקת קאוורים מאד מוצלחת. איכשהו לקראת 2 כבר קיפלתי את עצמי בכוח והלכתי לישון.

היום השלישי היה רגוע מאד במכוון וכלל בסך הכל סיור באתרי תיירות כאזור מרכז העיר (Dam Square) ומאדאם טוסו. נאלצתי להסיק מסקנות מהלילה הקודם והבנתי שאם ברצוני לבלות את כל הלילה על רגליי, כדאי שלא אגמור את כל כוחותיי במשך היום.

בשעה 18:00 (שעה מקומית) כבר חזרתי הביתה עם שותפתי למסע להתארגנות מוקדמת. חיכתה לנו מסיבה עוד כשלוש שעות ורצינו לאכול, להתקלח ולהתארגן כיאות לכבוד האירוע. אם השמועות היו נכונות וזו אכן מסיבת הפטיש הגדולה בעולם, הרי שמחכה לנו לילה מאד מעניין. מן הון להון וכבר פעמוני הכניסה שמול הבית מצלצלים תשע פעמים בהרמוניה נפלאה. סידורים אחרונים ויצאנו רגלית (כי ככה נעים [תרתי משמע] באמסטרדם - ברגל או באופניים) אל התחנה המרכזית האמסטרדמית, שם אמור לחכות לנו אוטובוס שיקח אותנו למקום היעד. ככל שהתקרבנו הבחנו יותר ויותר בשלטים בכל רחבי העיר המפרסמים את המסיבה.

(פתיחות מינית כבר אמרתי?)

המסיבה נערכה מחוץ לאמסטרדם ולכן נאלצנו לנסוע עוד כמחצית השעה. הלהביור הענק בכניסה על ראש הגג לא הותיר ספק שכנראה תהיה תמורה ראויה לחמישים היורו שנלקחו מכל אחד מאיתנו. עמדתי שם בכניסה עם עוד עשרות אנשים וכמעט כולם סביבי נראו עדיין בבגדים רגילים לחלוטין. למקרה ושכחתי לציין, הרי שהכניסה למסיבה הזאת היא בלבוש הולם בלבד (Dress Code) שעונה להגדרה הכללית מאד של "בגדי פטיש בלבד". המלווה שלי לכל הטיול הזה ציינה שהם כבר מתורגלים ובאים עם הבגדים המתאימים בתיקים. טוב, חשבתי לעצמי, אני מניח שאאלץ להמתין ולראות מה מצפה לי כבר מעבר לפרגוד הזה.

לאחר בדיקה בטחונית ובדיקת כרטיסים מצאתי את עצמי עומד ברחבה גדולה בה אנשים נעים במהירות, מתארגנים, מתלבשים ומתפשטים, בזמן שאני מחפש את דרכי לכיוון הלוקרים, שם ניתן לאחסן את הציוד/תיקים ולהחליף בגדים. אני באתי די מוכן ורק נאלצתי להחליף חולצה, כך גם ידידתי הטובה שבאה עם השמלה המדהימה שלה ורק נותרו לה ארגונים קצרים אחרונים. כבר בחדר האחסון הוכיתי מעט בתדהמה, כי מצאתי את עצמי מוקף בלפחות חמש נשים עירומות לחלוטין (ומאד נאות) שהחליפו בגדים. ניתן היה לראות שזה ממש לא הזיז להן שהן עירומות והן לא טרחו אפילו להשאר עם התחתונים כשהן החליפו בגדים. זו כבר היתה חוויה חביבה ולו רק כי יש משהו מרגש ממש באשה שחשה כה נוח בעירום, בטח במקום פומבי. ולחשוב שפה זה ככה. עם כולן!

בכניסה לרחבת המסיבה עצמה יש Doorbitches - שתי נשים, אשה מכל צד, שכל תפקידן הוא להתיר כניסה רק למי שעונה לקוד הלבוש. הן עצרו את שנינו בכניסה ופשוט הביטו בנו. מכאן זה היה די משעשע ומנוגד - הן הביטו בה ופשוט לא הפסיקו להחמיא לה על השמלה המדהימה שבחרה. השילוב של לטקס שצמוד לגוף עם שילוב של גווני שחור ולבן היה מדהים והעניק לה מראה של דיווה. הן, שרגילות כל שנה לראות את מיטב הלבוש, פשוט עצרו את כל התור והחמיאו לה פעם אחר פעם. איתי, לעומת זאת, השיחה התנהלה קצת אחרת...

"OK, It's really nice, but you're wearing too much."

אמרה בעודה בוחנת את מכנסי העור, החולצה הקצרה והווסט שהונח מעל.

"You really don't need this shirt. C'mon, take if off."

באמת שלא היה טעם להתווכח, אז פשוט הסרתי הווסט, הורדתי את החולצה והשלכתי אותה הצידה. לבשתי בחזרה את הווסט ושבתי אליה. היא לא חשבה פעמיים, אחזה בי ומשכה אותה אלי. היא פתחה את הרוכסן של הווסט, מעבירה את ידה לאחר מכן לכל אורך החזה והבטן שלי, קרצה ואז פלטה

"This is how it's suppose to be. Have a good time."

הגענו די מוקדם, אבל המקום כבר המה אנשים. אנשים התגודדו ברחבה, מביטים על הבמה בה עמדו אנשים מעורטלים ברובם ורקדו בקצב אחיד ומתואם. את מה שראיתי סביבי כנראה שלא אוכל לתאר במילים, כי צריך לראות כדי להאמין. זה רק הלך וגבר ככל שהשעות נקפו, ככל שיותר ויותר אנשים התקבצו ונכנסו, אבל מהרגע הראשון היה ברור לי שאני מעולם לא הייתי מוקף בכל כך הרבה אנשים יפים עם כל כך מעט בגדים. התיאור הזה היה שייך לרוב מוחלט של האנשים, בין הגברים ובין הנשים. הגברים שם פשוט היו עצומים - 1.90 מטר ומעלה, רוחב עצום, שרירי חזה שלא היו מביישים מתאבק חובב וחלקם אף עם ריבועים לתפארת. הם פשוט היו ענקיים. הנשים, לעומת זאת, פשוט היו יפות כל כך ולקחו זאת כמובן מאליו. היה שם הכל - החל מנשים שהלכו עם מחוך בטן וחזה חשוף, דרך כאלה שהסתובבו עם נעלי עקב, חוטיני ורק שיערן כיסה את החזה המושלם שלהן שהציץ כשהן הלכו, וכלה בכמה שפשוט הסתובבו בעירום מלא בשעות מאוחרות יותר.

כבר אחרי חצי שעה שבה עשינו סיבוב במקום והתרשמנו מגודלו, התיישבנו מעט לנוח ולאגור כוחות לקראת המשך הלילה. מולנו התיישב זוג יפהפה, הוא לבש מכנסי עור צמודים ורצועה אלכסונית לאורך גופו העליון והיא רק נעלי עקב וחוטיני. הוא התיישב על הכורסה והיא על הרצפה בין רגליו. בשיא האדישות היא פתחה את הרוכסן שלו והתחילה למצוץ לו כאילו שזה היה הדבר הכי טבעי בעולם. כעבור כמה רגעים היא כבר היתה צמודה לקיר בזמן שהוא מזיין אותה בטירוף. זו היתה רק תחילת הערב עבורם, כי היה ברור לכל, שעוד הרבה אנשים הולכים לזיין אותה (וגם הוא כנראה לא יטמון את ידו בצלחת אלא כנראה באיזה כוס). הכל היה כה טבעי לאנשים מסביב וגם עבורנו. הרגשנו סוף סוף שאנחנו במקום שבו באמת יש אווירה חופשית ולא רק אחת שמתיימרת להיות כזאת.

המסיבה נמשכה 9 שעות ובמהלכה ראיתי כ"כ הרבה דברים שפשוט לא ניתן לפרט את כולם. אני רק שמח שכשהמחשבה שחלפה במוחי היא "מי פה תרצה גבר שהוא רק 1.80 מטר כשכולם פה מסביב 2 מטר ומעלה", אז מקצה החדר פשוט נגשה אלי בחורה רוסיה חשופת חזה (ככה זה נראה, בכל אופן) שפשוט פלטה "הלו" בשיא האדישות ומבלי אפילו לדבר איתי, לשאול או לברר פשוט ירדה על ברכיה, שלחה ידיה לרוכסן שלי והתחילה למצוץ לי את הזין. כמובן שכל זה קורה בזמן שהחבר/מלווה שלה מתבונן באדישות. אז היא באמת לא היתה הירידה הכי טובה שחוויתי שם, אבל היא פשוט הסירה את הספק שכרסם בי מתחילת הערב.

במהלך הערב נתקלתי בעוד כמה טיפוסים צבעוניים (כן, לצערי גם בלשון זכר. ואני שמח על הרפלקס המהיר שהיה לי בזמן שאיזה גבר ניסה לדחוף את לשונו לתוך פי ומצא אותה נעולה בין אצבעותיי), אבל השיא דווקא היה ממש לקראת הסוף.

לפני כמה שבועות חבר שלי מתקופת הלימודים עבר לאמסטרדם. אסף את עצמו, עלה על מטוס ומצא עבודה באמסטרדם. פשוט ככה. ניסינו לקבוע להפגש לפני כן, אבל הלו"ז שלנו לא הסתדר. התברר שהוא הולך גם למסיבה וקבענו שנפגש שם. מכיון שכמעט אין בגדים, אז כמובן שאין גם טלפונים על האנשים. ערב שלם הסתובבתי ותהיתי היכן הוא וכשעליתי לקראת הסוף לזירת ההתרחשויות המרכזית בקומה העליונה מצאתי אותו במרכז המיטה הגדולה מזיין בלונדינית מרשימה שהוא אפילו לא ידע את שמה. גבר נוסף אחז בה בזמן שהוא מזיין אותה וזוגות, שלישיות וכו' מסביב היו עסוקים בשלהם (ולא רק בשלהם). כידוע, אין חוסמים שור בדישו ולכן המתנתי בסבלנות בצד. כשהוא הרים את ראשו בזמן שהוא גומר בתוכה הוא הבחין בי וזה היה כה משעשע לראות גבר יוצא מבחורה גונחת וחצי מעולפת, קופץ על המיטה ורץ לצד השני של החדר כדי לחבק מישהו. החלפנו כמה מילים, אבל עוד לפני שבכלל הספקתי להשלים משפט הוא פשוט גרר אותי והכיר ביני לבינה. דיברנו מעט ומסתבר שהיא מאד בקטע של שליטה. היא מאד התרשמה מהשוט שהיה תלוי על לולאת החגורה שלי ואמרה שהיא תשמח להפגש איתי. היא תקנה את עצמה כעבור רגע והוסיפה "עם שניכם, למעשה". בזמן שאנו מדברים כבר נכנסו הסדרנים לאולם וביקשו שנתחיל להתפנות. מסתבר שהגיע שש וחצי בבוקר.

במהלך ההתארגנויות ליציאה נתקלתי בה שנית. היא נתנה לי את מס' הטלפון שלה ואמרה שנדבר לקראת הערב. היא רק צריכה כמה שעות לישון ואז היא יכולה לחזור ולתפקד. אני גם הייתי זקוק לשינה הגונה ובזכות אדם חביב מקומי זכינו לטרמפ עד לדירה ששכרנו. נרדמתי רק לכמה שעות, התעוררנו למקלחת ובראנץ', והלכנו לפעילות השניה שלנו לאותו היום; שמענו על פאב באזור שמארח את הסצנה הבדסמית המקומית והחלטנו לבדוק אותו. השעה ארבע בצהריים, אנו מצלצלים בפעמון של פאב עם חלונות כהים ופותחים לנו את הדלת בחיוך רחב. מובילים אותנו לחדר קטן, אנו מסירים את מעילנו, מניחים את תיקנו ונכנסים לבר. יושבים שם אנשים מכל הגילאים ושוטים בירה להנאתם. מאחוריהם יש חלל גדול יחסית בו יש צלב, שלשלאות היורדות מהתקרה וכמה מיטות הצמודות לקיר. אנו מתיישבים, מזמינים בירה ומתחילים להנות מהאווירה. ידידתי השולטת כבר מתחילה למשוך מבטים ופותחת בשיחה עם אנשים שניגשים אליה. אני מוצא את עצמי מחליף מבטים עם נערה כחולת עיניים (שם איכשהו זה הסטנדרט) עם מבט מבויש, כאשר כעבור כמה רגעים היא תופסת יוזמה ונגשת אלי (עוד לפני שאני הספקתי לעשות זאת).

מסתבר שהיא במקור מסקוטלנד וכיום גרה בהולנד. היא בת 21 ומדברת ברוגע וברהיטות, אבל כשהיא אומרת לי את עיסוקה בחיים אני מבקש ממנה לחזור על זה שנית. "Trapeze girl", היא חוזרת ולוחשת באוזניי. מסתבר שהיא נערת טרפז - לימודי קרקס, שנה שניה (מתוך ארבע, למי שתהה). כמובן שבראשי כבר רצות להן תוכניות סוטות למכביר איך ניתן לנצל כל חלק גמיש בגופה ואני נוזף בעצמי על כך. זה היה די מיותר, כי כשאני מציין זאת בפניה היא רק מתלהבת יותר ומבקשת שאספר לה הכל. אני מתחיל לפרט מעט, אבל באיזשהו שלב אני נעצר ומסתכל מסביב; אני רואה את כל הציוד הזה, את החדר הכה נוח ופשוט אומר לה שאין לי כל כוונה להמשיך לספר לה - אני פשוט הולך לעשות זאת. פה. עכשיו.

היא לרגע קצת חוששת; מתברר שהיא מעולם לא חוותה סשן מסודר כלשהו. למרות חששה היא עדיין נורא רוצה, אז היא מבקשת שאהיה עדין איתה ולא אפשיט אותה לחלוטין. באותה נשימה היא גם מספרת שיש קומת מרתף מתחת שלא הייתי מודע לקיומה וגם שם יש ציוד נוסף שבו ניתן להשתמש...

כעבור רבע שעה, תיאום ציפיות, בחירת מילות בטחון ובחינה של כל הציוד למטה, היא מצאה את עצמה קשורה דווקא למוט שיורד מהתקרה בקומה העליונה. כיסוי העיניים שהונח על עיניה היה לבקשתה וניתן היה לראות איך כל חלק בגופה חיכה שנים לרגע הזה שבו הספאנקים שלי נחתו על גופה הקטן והמוצק, לחגורה שהצליפה בה ולשוט שהיכה בה פעם אחר פעם בעודה נעמדת על קצות אצבעותיה וידיה מתוחות לתקרה. לפתע מצאתי את עצמי מוקף באנשים במדינה זרה, שצופים בי מבצע סשן פומבי במישהי שהכרתי לפני פחות מחצי שעה. באותו רגע באמת מפנימים שזה מה שיפה במגע - זה משהו שחוצה גבולות, שפות ומדינות. למדתי לקרוא אותה תוך דקות והבאתי אותה עד לרגע שהבנתי שהיא לא יכולה לשאת יותר. כששחררתי אותה, כעבור מעל לשעה, היא פשוט חיבקה אותי ובכתה. ישבנו בצד ודיברנו, לומדים כעת להכיר אחד את השניה. המשכנו לדבר ולדבר עד שהתבוננתי בשעון והבחנתי מה השעה. כבר היה 19:40 ובשעה 20:00 קבעתי עם הבחורה מאתמול.

בלית ברירה נאלצתי להתנצל שעלי ללכת, שאלתי לשמה המלא כדי שאצרף אותה בפייסבוק והתנשקנו לשלום. אמרנו בבדיחות שנפגש שנית עוד כשנתיים, היא תסיים עד אז את לימודיה ואז באמת אוכל למצות את כל מה שגופה הגמיש יציע לי.

אספתי את הציוד המועט שהבאתי, לבשתי את מעילי ויצאתי לבית הקפה שהיה ברחוב שלי, בו הייתי אמור להיות תוך רבע שעה. הלכתי מהר ואני חושב שהגעתי ממש על הדקה. כשהתקרבתי, כבר הבחנתי במשהו מאד מוזר, אבל זה כבר יהיה בהמשך.

הדיון שהתנהל לאחרונה אודות מהות הכיתוב על גופן של בנות ישראל החסודות, גרם לי להרהר באופן כללי יותר בנושא שמלווה אותי שנים אודות סימנים בכלל.

העובדה שמישהי יצאה מפתח דלתי מסופקת תמיד גרמה לי אושר רב, אך כשאני יודע שמשהו ממני נשאר איתה (ועליה ובתוכה) לאחר מכן, זאת כבר תחושת סיפוק אחרת. ועדיין, למרות כל זאת, הרי שדעתי מעולם לא היתה שלמה עם אותם סימני תשוקה וכאב שהותרתי בגופן של נשים שבילו במחיצתי. אשה היא יצור כה יפה בעיניי, בעיקר כשמדובר באלה שחשקה בהן נפשי, אך היופי הזה מגיע לשיאו דווקא בעודו נתון למרותי, מושפל למרגלותיי, בעודי מחלל אותו, מחולל בו את קסמיי ומפליא בו את שפטיי. דווקא אז, החן העל-טבעי הזה הופך למשהו כה מוחשי ונגיש, כה מרטיט; יופי שניתן להריח כשאני מנשק את צווארה, לחוש מבפנים כשהוא עוטף אותי בעודי חודר לתוכה, לטעום אותו בעת ששפתיה מנשקות אותי, ולשמוע אותו כשהיא גונחת באופן לא מודע, פעם אחר פעם, בזמן שאני משתמש בה כרצוני.

זו חוויה מרטיטה ומרגשת לראות מישהי סופגת ומקבלת אותי ואת מעשיי; את המענג והכואב, את הרוך והאגרסיביות, מצליחה להכיל את הכל ולבסוף עוד נהנית לראות את גופה מעוטר כתוצאה ממעשיי. הבעיה היא שלעתים מפריע לי לכסות את ההדר האנושי הזה עם סימנים לאורכו ולרוחבו. אני כמעט מרגיש רע שאני מחלל את יצירת האומנות שרובצת למרגלותיי ומעוות את היופי הזה, גם אם באופן זמני בלבד.

הן, לעומת זאת, מאד החלטיות. אולי זה בגלל שאשה לא מסוגלת להעריך את הפאר הנשי הזה שבגופה שלה, אבל תהא הסיבה אשר תהא - היא תמיד תרצה שאותיר את עדותי על גופה. גם אם בהתחלה יהיה איזשהו ספק, כעבור יום היא תתקשר ותתגאה בעיטורים על גופה כשזיק של עליצות בקולה. בפגישה הבאה היא כבר לא תניח לי ותלחש באוזני בתחינה "סמן אותי". יש משהו בבקשה הזאת שאיני יכול להסביר, כי באותו הרגע כבר לא יהיה מקום לדילמה כלשהי ואטביע את חותמי עליה עם ידיי, חגורתי, שפתיי, שיניי, השוט שלי וכל אמצעי אחר שאמצא לנכון. אני יכול לשמוע אותה חושבת, בין הצלפה להצלפה, איזה סימן ישאר עליה הפעם; האם ורדרד שיעלם עוד כשעה או סגול שילווה אותה בימים הבאים; האם תחושה חמימה ורגועה או כאב שתחוש בכל פעם שתשב, תקום או סתם תלך, והאם סימן קטן ונחבא כמעט מן העין או כתם מפואר על גופה הצחור.

באופן מפתיע לכאורה, הדילמה הזאת נעלמת ואיננה כשזה מגיע לקשירות. כשאני קושר את היופי הזה, הופך את היצור הפראי והחופשי הניצב מולי לחסר אונים וכנוע, זה נדמה בעיניי למתנה יקרה שנעטפת לה בסרטי קישוט ותחרה; החבלים המסודרים על העור הרך, כמו אוריגמי שהופך פיסת נייר משובח לדרקון מפואר, כך הופכים לכה מרשימים על הגוף הזה ואף הופכים אותו ליפה יותר. הסימנים שישארו עליה לאחר מכן יהיו מסודרים שורות שורות, ויספרו את סיפורם של החבלים שבילו עליה הכי צמוד וקרוב שאפשר, לבד ממני שהייתי בתוכה.

יום למחרת, כשהיא תקום עירומה מהמיטה לשטוף את פניה, היא תחלוף על פני המראה הגדולה בסלון. היא תמשיך כמה צעדים ואז תעצור, תבין בדיעבד מה ראתה בזוית העין, ותלך כמה צעדים לאחור. היא תתייצב מול המראה ותסובב באטיות את גבה אליה; תביט בסקרנות על הישבן שלה, על גבה ושכמותיה, על כתפיה וזרועותיה. היא תהרהר כמה שניות, תחייך לעצמה ותפלוט בלי משים לב "יפה, זה ממש יפה".

"אני צריכה הפסקה. לא יודעת לכמה זמן." היא אמרה לי כשאני יכול לשמוע את השבר בקולה. "כשאחזור, אם אחזור, אשמח לראותך שוב."

ההכרות איתה הייתה קלאסית מבחינתי: הודעה, הודעת תגובה, הודעה נוספת ומעבר לטלפון. היה לה קול רך ומתוק, היא הייתה רגועה וכה אינטליגנטית, היה ניתן להתמכר בקלות לשיחה עמה. כבר באותה השיחה קבענו להפגש בערב, אך בסוף דחינו זאת ליום למחרת. בנוסף לכל האמור לעיל, היא הייתה ישירה וכנה מהרגע הראשון, ידעה בדיוק (או חשבה שהיא יודעת) מה היא רוצה ולא חששה גם כשהצבתי בפניה אתגרים.

היא הבהירה לי שהיא מחפשת סשנים מזדמנים, איזה מישהו אקראי שיכלה בה את זעמו וישלח אותה לדרכה. התיאור הזה נשמע לי ממש רע, כי בניגוד לסקס גרוע שיגמר כנראה באכזבה, פה היא מעניקה כוח למישהו שברוב המקרים לא יודע כלל מה לעשות איתו. With great power comes great responsibility, אומר הפתגם הידוע, אבל רוב הגברים שאני נתקלתי בהם לא שמעו על הסיפא של המשפט הזה.

מסתבר שהייתי הראשון שהיא נתקלה בו באתר ההוא והיא עדיין לא חששה. פגשתי אותה בגן ליד הבית שלי, היה יום קריר והיא לבשה חצאית קצרה, גרביונים צמודים וחולצה שחורה, שפתח ענק בצורת מעוין חשף את קימורי שדיה מבעד אליה. "שנכנס?" שאלתי, והיא רק הנידה בראשה ואחזה בידי המושטת, שסייעה לה לקום. היא הייתה גבוהה וזקופה (1.75 מ' ללא העקבים) והליכתה הייתה מדודה ואלגנטית. כשנכנסנו אלי, העמדתי אותה במרכז החדר ובחנתי את גופה. התחלתי לקלף מעליה את הבגדים, שכבה אחר שכבה; מסיר מעליה את הז'קט שלבשה ומניח אותו בצד, מלטף את ראשה ברכות ובזמן שאני מנשק את צווארה הסרתי באטיות את החולצה, התרחקתי לרגע והשלכתי אותה הצידה.

"חזייה".

"חזייה?" היא חזרה אחריי.

"כן, חזייה. מה היא עושה פה בדיוק?"

"מה... מה זאת אומרת?"

"בתיאור שפירטת לי אתמול לא הייתה חזייה."

"אני... אני..."

"כן, אני מבין לחלוטין שאת, את ואת. נראה לך שאת מגיעה לכאן עם פריט כלשהו שלא תואם איתי מראש?" לחשתי באוזנה בעודי מושך את שיערה אחורה. אחזתי בחזייה שלה בחוזקה ותלשתי אותה ממנה. היא עמדה לרגע בהלם מוחלט, אך לפני שהספיקה לפלוט משהו מפיה, סובבתי אותה והפטרתי "טוב, בואי נראה אלו עוד הפתעות ופרטי לבוש לא קרואים הכנת לי".

בשאר הפרטים היא דווקא דייקה. נעלי העקב הוסרו ואיתם הגרביונים, החצאית נזרקה הצידה ומתחתיה לא היה מאום, בדיוק כפי שאמרה. היא עמדה שם עירומה לחלוטין, בזמן שאני מניח באטיות את כל החבלים על השולחן ולאחריהם את החגורה, הקיין, הסרגל והשוט. אני אוהב את הרגע בו המבט הזה צץ, ציפיה מהולה בחשש ופחד, יראה והתרגשות, חיוך קטן מלווה בנשימות כבדות ורטיבות הולכת ומתגברת בין הרגליים. העמדתי אותה מולי בפישוק קל, ידיה מונחות לצדי הגוף, וקשרתי את פרק ידה לירך שלה, דואג בכל מעבר החבל בין רגליה להעביר את האצבעות שלי על הכוס הנוטף שלה. הידקתי את החבל במקום, קשרתי אותו ועברתי לצד השני, בדיוק באותו האופן. כשסיימתי את הקשר השני, היא עמדה מולי ללא יכולת להזיז את ידיה, כשהן צמודות לגופה החשוף והיפה. אחזתי בחבל נוסף מהשולחן והתקרבתי אליה, הרמתי את שערה וכרכתי את החבל סביב צווארה, דואג לעשות זאת באופן מסודר בכל סיבוב נוסף ולבסוף קושר ומאבטח אותו. בדיקה קלה לחבל הראתה שהוא לא מתהדק גם כשמופעל עליו לחץ (וזה הבסיס בכל קשר שעושים), בדיקה חזקה יותר נעשתה כשמשכתי אותה אלי עם החבל שאחזתי בידי. היא נאלצה לציית לכריכה סביב צווארה מבלי יכולת להתנגד. העמדתי אותה במקום שחשקתי והעברתי את החבל מצווארה, בין רגליה (כשהחבל הכפול לופת את הדגדגן שלה מכל צד), במעלה הישבן והגב שלה עד למוט שמעליה. מתחתי אותו היטב, עד שהיא כמעט נעמדה על קצות האצבעות, וכל תנועה שלה הפעילה לחץ על הכוס שלה והדגדגן העדין שלה בפרט. התחלתי להצליף בה לפי הסדר: ספאנקים, חגורה, קיין, שוט, סרגל וחוזר חלילה. בכל פעם האצתי את הקצב, הגברתי את עוצמת המכות והגניחות שלה גברו בהתאם. היא רקדה מולי על קצות אצבעותיה בעודה סופגת וגונחת מכל מכה שנחתה עליה, כל מנוחה שלה לוותה בכאב גדול אף יותר, כשחשה באמת את עוצמת המכות שספגה. דאגתי להעביר את ידיי בעדינות דווקא על האזורים הכי בוערים בגבה וישבנה. כשהבחנתי שהיא כבר לא יכולה יותר, הצלפתי בה עוד קצת, מגביר את הקצב והעוצמה ממש לקראת הסוף, ואז אחזתי בה ושחררתי את החבל שהחזיק אותה במקום. היא נעמדה לרגע על רגליה, הסתובבה אלי וקרסה על ברכיה בזמן שאני אוחז בה.

זה היה בדיוק המקום בו חפצתי בה. בזמן שהיא מנסה להסדיר את נשימתה הסרתי את מכנסיי, אחזתי בשיערה ובבת אחת החדרתי את הזין שלי לפה שלה. ראיתי אותה אוזרת כל טיפת כוח שנותרה בה ועושה הכל כדי לענג אותי בשארית כוחותיה. ידיה היו קשורות, גופה היה חבול וכואב, רגליה כושלות וכל חלק בה התרכז בזין שלי שתקוע עמוק בגרון שלה.היא הייתה טובה, כה טובה עד שהייתה השנייה בלבד שהצליחה להכניס אותי עד לעומק הגרון שלה. כה עמוק הייתי בתוכה, שיכולתי ממש לחוש את אפה נמעך על הבטן שלי ואת הלשון שלה מלקקת לי את הביצים בזמן שהזין שלי כה בולט בגרונה. המשכתי לזיין אותה ככה, נותן לה לנשום רק כשאני יוצא מהגרון שלה, חוזר פנימה וחונק אותה עם הזין שלי. בשלב מסוים לא יכולתי יותר והשלכתי אותה על המיטה. כל חלק בי רצה לזיין אותה ולא היה רגע ראוי מזה. היא התכנסה שם קשורה ומקופלת ואחזתי ברגליה, פישקתי אותה וחדרתי אליה כה עמוק שיכולתי לחוש את רגליה רועדות ומנסות להתנגד. לא היה בכך טעם, המשכתי לזיין אותה עם כל משקל הגוף שלי, חודר אליה עמוק וחזק, יוצא ממנה ונכנס אליה עד הסוף, נותן לה להרגיש בדיוק איך אני פותח אותה פעם אחר פעם. אחרי כמה גמירות שלה גלגלתי אותה על ברכיה וזיינתי אותה כשהחזה שלה צמוד למיטה וישבנה כלפי מעלה. הסימנים שהיו עליה הבהיקו וכל מה שהייתי צריך הוא להוסיף ספאנקים מידי פעם, בהתאם לקצב שבו זיינתי אותה, כדי לגרום לה להתפתל מכאב. היא כבר לא ידעה מה מציף אותה יותר, העונג או הכאב, אך זה רק גרם לה לגמור בחוסר שליטה מוחלט. מאותו רגע גופה היה ככלי נגינה בידיי ולי רק נותר לגמור את ההלל בהדרן נוסף עמוק בתוכה.

יום לפני המשפט הפותח את הפוסט הזה, היא סיפרה לי שהיא נפגשה עם ארבעה נוספים מאז פגישתנו, ושכולם היו במקרה הטוב בינוניים ובשאר המקרים משעממים וגרועים. "גרמת לי להאמין שכולם פה ברמה שלך, אבל גיליתי שלא." אמרה כשהיא בדרכה למפגש עם הזר החמישי. "תתקשר אלי מחר, אספר לך איך היה ונקבע מתי נפגש." כשהתקשרתי אליה למחרת, היא אמרה לי את המשפט שמצוטט בהתחלה.

היא סיפרה לי שמעולם לא נאלצה להגיד את מילת הבטחון שלה והפעם נאלצה להשתמש בה פעמיים, שזה היה בלתי נסבל והיא נאלצה לעצור באמצע, שהיא צריכה לחשוב על הכל מחדש והיא לא יודעת אם תרצה לחוות משהו כזה שנית עוד שבוע, חודש או אף פעם. "כשארגיש בטוחה שוב, מבטיחה שתהיה הראשון שאתקשר אליו." אמרה ונעלמה.

היא לא הראשונה שפגשתי שחיפשה אחר "האחד שישבור אותה", אחר הסשן שיגרום לה להתרסק באמת ויפרק אותה לגורמים. בכל פעם שאני נתקל במישהי כזאת, אני מנסה לגרום לה להבין שהיא לא באמת רוצה להגיע לשם, כי האור בקצה המנהרה הזאת הוא רק הרכבת שבאה ממול ולא שום דבר אחר. החוכמה היא לא לשבור מישהי, כי צריך בדיוק שתי דקות וחצי כדי לעשות זאת - שתי דקות לקשור אותה, וחצי דקה כדי לדפוק לה פטיש ברגל או לתלוש לה את הציפורן עם צבת (מבטיח לכם שזה פשוט ומאד כואב). אני יכול להתחייב לכל אחת, שאחרי זה היא תשבר למיליוני רסיסים ולא תרצה שאף אחד יגע בה כנראה לעולם. וכן, אני אומר זאת רק מתוך תסכול וכעס.

זה צריך להיות אחרת לגמרי. מישהו שיגרום לך להגיע כמה שיותר נמוך (וגבוה), צעד אחר צעד, שיוביל אותך עד לקצה, ואז כשתגיעי לשם, ייתן לך את הדחיפה האחרונה, יגרום לך ליפול לתהום החשוכה והעמוקה, ויהיה שם כדי לתפוס אותך ברגע האחרון ולחבק אותך. כל דבר אחר הוא לא זה. פשוט לא זה.

Together we stand

Divided we fall

הכניסה לביתי מלווה בשקט מוחלט, רק המזגן לוחש לו ברקע את אווירו החם בעוד המנוע המחרחר בחוץ לא נשמע מבפנים. נסיונות שוא שלה למצוא משהו ראוי שיהיה ברקע מובילים אותי לברירת המחדל בשעת הדחק. שֵם האלבום גם לא יכול להיות ראוי יותר לאירוע.

ידיה משוכות מעלה בחבל, שעולה עד למוט שמעליה ויורד מטה לעטוף את צוארה. בכל רגע נתון היא יכולה לבחור - להרים את ידיה ולנשום או לתת להן מרגוע במחיר האויר שהיא נושמת. רגליה גם קשורות זו לזו ולא מאפשרות לה לפשקן ולהתייצב. במקביל לכל זאת, החגורה שלי מצליפה בה, פעם אחר פעם. היא נחה למס' שניות בזמן שאני מחליף את החגורה לקיין וממשיך הפעם במכות מדויקות יותר (למרות נסיוני הרב עם החגורה, הרי שקיין לעולם יהיה מדויק וממוקד יותר). אני מושך את שערה אחורה, ראשה נמשך אחריו, וכעת אני רואה את הלחלוחית בעינה. אני משליך את ראשה קדימה, כשהפעם אני אוחז בשוט הזנבות ומצליף בשכמותיה ובישבנה, דואג לכסות את האזורים המועטים שעוד נותרו בצבעם המקורי. מידי פעם, כשהיא נכנסת לסאב ספייס שלה, אני נאלץ למשוך את שערה ולגרום לה לפלוט אנחת כאב חדה, כדי שאוכל לדעת שהיא אכן נושמת ומגיבה כראוי. כשגופה כבר סגלגל ודואב, אני לוקח את סרגל המתכת הארוך המונח לידי וממשיך עם מכות קטנות וקרות שגורמות לה לנסות להמלט מהן ולהתנועע בחוסר אונים. מידי פעם אני מסובב את הסרגל וחורץ חריצים בגופה הדואב, מהשכמות לאורך הגב, דרך הישבן ואז למטה עד הקרסול. כל חלק בה סומר כשאני עושה את הדרך הזאת מעלה, רק בצד השני של גופה. אני מאיץ את הקצב בהתאם למוזיקה שברקע, המתופף נסחף לתוך המוזיקה כשהכינורות מלווים אותו ואני מצליף בה פעם אחר פעם, נסחף אל גניחותיה הקצובות. כשהשיר נגמר אני מרפה מהשוט וניגש אליה, מחבק אותה.

החבלים מותרים ממנה במהירות, וכשהיא כבר לא קשורה כלפי מעלה היא מושלכת על המיטה. אני אוחז במותניה, מעמיד אותה בדוגי, כשהיא עדיין ממוסטלת, וחודר לכוס הרטוב שלה בבת אחת. לבשרה הדואב והרגיש מצטרף כעת כאב עמוק וחזק מבפנים, שהולך וגדל עם כל חדירה. כאב מהול בעונג שוטף את כולה, כשהיא גונחת בשארית כוחותיה, מתכווצת עלי פעם אחר פעם ואני ממשיך לזיין אותה בלי רחמים. כשאצא ממנה, אבחין שהזין שלי זכה לשכבת ארגמן דקה. כנראה שהפעם לקרוע אותה לא היה רק מטאפורה.

כעבור שעתיים, אנו סוף סוף משביעים את רעבוננו. כשאנו מסיימים, הגבר הנוסף שיושב איתנו סביב השולחן ניגש אליה ומתחיל לעסות אותה בעדינות. הוא מסיר ממנה את הגרביונים הצמודים שלה וביחד איתם את התחתונים. הוא מפשק אותה בעדינות ומתחיל לרדת לה. אני בינתיים רק צופה מהצד, מתרגל בעצמי לסיטואציה. היא שולחת לעברי יד ומניחה את ראשה על ברכי. ידי חולפת ברכות על ראשה בזמן שהוא יורד לה, מאיץ את הקצב ומנסה ללמוד אותה. אני עדיין לא עושה מאומה, ממתין שהגברת השניה תצא מן המקלחת. כשהיא יוצאת לבסוף, הוא מפסיק לרגע ממלאכתו וניגש אליה, מדבר איתה ברכות ומפשיט גם אותה. אני עדיין נהנה מהתצוגה המתרחשת מול עיניי, איך שלושתם מנסים להשתלב להם בין ים הידיים והרגליים הממששות, בוחנות ומתגופפות להן. כשהעלמה המקולחת נשכבת על השולחן בסלון, אני תומך בה ומשעין אותה עלי בזמן שהם משחקים בה, טועמים אותה. אצבעות אחרות כל פעם חודרות לגופה והיא כבר עוצמת את עיניה ומתמסרת לשלל הידיים שעוטפות אותה מבפנים ומבחוץ. בשלב מסוים היא פוקחת את עיניה ומסתכלת עליי, מנצלת הזדמנות שבה שניהם מתנשקים ומסתובבת לעברי. היא עדיין על השולחן ולא חושבת פעמיים, שולחת את ידיה לכיוון המפשעה שלי, אוחזת בזין ומתחילה למצוץ אותו, תוך כדי שהיא יורדת מהשולחן ומתמקמת על ברכיה. אני מביט לצדי וחש לרגע בסרט, כאשר החברה שלו יורדת לי, כשהוא ישוב לצידי על הספה והנשלטת שלי יורדת לו. הן נוגעות אחת בשניה מידי פעם בזמן שאני מסיט את מבטי ונהנה לראות את שתיהן עמלות כ"כ לספק אותנו. בשלב מסוים הוא אוחז בה ומושיב אותה עליו. התנועה לידי הולכת וגוברת, עד שאני מחליט שיותר נוח לי להמשיך דווקא בחדר השינה. אני כמעט נאלץ להלחם בזו שבין ברכיי כדי שתרפה מן הזין שלי שנמצא עמוק בפיה ומושך אותה בשיערה אלי. אני מוביל אותה לחדר השינה וזורק אותה על המיטה. אין פה יותר מדי מקום לספק כשהיא מציבה את עצמה בדוגי, מצמידה את החזה שלה למיטה ומפשקת את שפתיה. כשאני חודר לתוכה, אני מבין שהחבר שלה שומע את גניחותיה ההולכות וגוברות וזו כנראה הסיבה שהוא מצטרף וצופה במתרחש בזמן שהזין שלו עדיין תקוע בתוך הנשלטת שלי. כשהיא הראתה סימני עייפות, פשוט התחלפנו ביננו (הפסקה של כמה שניות זה מספיק) והמשכנו כל אחד, עם גוף מוכר יותר. כשהעייפות גברה עלינו מצאנו את עצמנו נרדמים בטור עורפי, כשגוף נשי עירום, לוהט ורך נצמד אלי מקדימה ומאחורה.

התעוררתי בבוקר כשהזין שלי זקור בתוך פה שעמל עליו קשות (וקיבל יחס בהתאם). דבר הוביל לדבר והמשכנו לסבב ב', שהיה, בלית ברירה, קצר בהרבה.

היא אבל לא הסתפקה בכך ודאגה לעצמה בזמן שהזוג האחר הלך להתאוורר לו מעט בחוץ. כשהצטרפתי אליה מאוחר יותר, דאגתי להשאיר את חותמי גם על החזה שלה. על כל מקרה, שתדע בדיוק למי היא שייכת.

למרות שנהוג לפתוח מהמעשה ולסיים במסקנות, הרי שהפעם החלטתי לדלג למסקנות ואולי מתישהו להגיע לעלילה. אז אם אכן יהיה לי הזמן לכתוב את כל שארע במהלך הסופ"ש הזה אעשה זאת בשמחה, אך מסופקני שאוכל להשלים את המלאכה בקרוב.

אז כשירות לציבור אני מגיש את מסקנותיי מהסופ"ש:

1. כשיורדים לך בנסיעה, הנסיעה באמת חולפת מהר.
2. כשאתה אומר למישהי ללבוש אך ורק מעיל והשניה מגיעה עם שמלה שנרכסת כולה מקדימה (בלי שום דבר מתחת), אז מסתבר שהן לא ישארו לבושות לזמן רב כשהן יפגשו.
3. שתי בנות במושב האחורי יכולות לעשות די הרבה רעש כשהן מדברות. כשהן גונחות, זה אפילו רב יותר. (יעידו על כך גם השכנים בהמשך.)
4. חיכוך יוצר חום - מסתבר ששתיים שלא מפסיקות להתנשק, להתחרמן ולרדת אחת לשניה פולטות המון חום בתוך המכונית, מה שיוצר שכבת אדים עבה על כל חלון וחלון. זה אמנם די בעייתי, אך היתרון היחיד הוא שהנהגים מסביב (ובעיקר שוטרי תנועה למיניהם) לא יכלו להבחין בקלות בשתי בנות עירומות לחלוטין, שעושות ככל העולה על רוחן בזמן הנסיעה הזאת.
5. ואם האדים לא הספיקו, אז ממש קשה להתרכז בנסיעה בזמן ששני גופים עירומים לחלוטין לא מפסיקים לנוע ולגנוח מאחוריך, כאשר מידי פעם יד נשלחת לעברך ואוחזת בך בתקווה לצרף אותך. למזלי ולמזלן, נשארתי ישוב על כסא הנהג במהלך הנסיעה (וזה אכן היה קשה).
6. רצוי לכסות את מצלמת האבטחה בכניסה אם שתי בנות עירומות רצות לפתח הבית שלך.
7. גם רצוי קודם לבדוק שהדלת של הבית אכן לא נעולה...
8. גניחות זה נחמד. גניחות של שתיים יחדיו זה נחמד אף יותר, אבל גניחות כאלה שמפוזרות לאורך 24 שעות כנראה יגרמו לבעלי הדירה ולשכנים לשלוח לך הודעה מובכת אודות "קולות מטרידים" הבוקעים מהדירה. מוזר, אני דווקא חשבתי שזה ממש נעים.
9. יש רגעים שאתה מצטער שאין לך יותר ידיים ולו רק כדי לחפון ביחד את כל השדיים האלה סביבך.
10. במיטה שלי יכולים לישון שלושה אנשים ללא כל בעיה (בהמשך התברר שגם ארבעה זה אפשרי).
11. לעומת זאת, למקלחון שלי אכן יכולים להכנס שלושה אנשים יחדיו, אבל זה יהיה צפוף (פה עדיין לא ניסיתי ארבעה).
12. סיבון בשש ידיים דווקא לוקח הרבה יותר זמן מסיבון בשתי ידיים בלבד.
13. גם אם אתה חושב שיש לך מספיק חבלים, כשאתה חושב על קשירה של שתיים במקביל, אתה מבין שאתה ממש צריך יותר.
14. כשאתה יושב במסעדה עם בת מכל צד ומעניק תשומת לב ידידותית מאד לשתיהן, מסתבר שאיכשהו זה ימשוך די הרבה מבטים.
15. זה עוד כלום לעומת הפרידה מהן בתחנה המרכזית, כשאנשים הבחינו שאני מתנשק עם אחת לשלום ואז עושה זאת עם האחרת.
16. למרות שראיתי לא מעט מכך במהלך הסופ"ש, עדיין הצטערתי שלא הייתי נוכח בפרידה שלהן לפני שעלו לאוטובוס, כי הבנתי שהיא כללה נשיקה ארוכה ורטובה באמצע אולם הנוסעים.
17. לא משנה כמה דברים עשיתם, אתה עדיין לא תספיק לעשות את כל מה שתכננת, גם במשך 24 שעות.
18. וזה גם לא משנה כמה אתה טוב או לא, כמה אתה דומיננטי, מנתב ויוזם, בסופו של דבר הכל תלוי בהן ובכימיה ביניהן. הקרדיט הוא בעיקר שלהן.

היה זה יום שישי סוער, אבל עדיין רציתי לפגוש אותה כ"כ. דיברתי עם ידיד, שהסכים להרתם למשימה ברגע האחרון, כי את התוכנית הזאת ידעתי שלא אוכל לממש לבד. הדרך אליה היתה ארוכה ומלאת נחלים, ששטפו את כבישי ארצנו והפכו כמעט כל צומת לונציה הקטנה ואת הרכב לגונדולה רעועה, אך לאחר נסיעה, שארכה הרבה יותר זמן מהרגיל, אכן הגענו אליה. מסתבר שנזקי מזג האוויר לא פסחו על שום דבר. הכניסה למושב שלה היתה חסומה בגלל בור עצום שנפער על הכביש והיא נאלצה ללכת מספר דקות עד שהגיעה אלינו. התוכנית בעקרון היתה די פשוטה - אני נוהג עד אליה, אך בחזור הוא ינהג בזמן שאני מזיין אותה כל הדרך. זמן רב תהיתי איך יהיה לזיין מישהי ברכב נוסע, במהירות של 100 קמ"ש לפחות.

היא התקרבה אלי, התנשקנו אני והיא, ואז היא גם נשקה אותו לפני שהוא נכנס לרכב והתיישב על כסא הנהג. התחלנו את הנסיעה הארוכה בחזרה אלי. היה קר בחוץ, אך ברכב כבר היה חמים ונעים. לא המתנו זמן רב עד שהתחלתי לנשק אותה, נותן לגופה החמים להפשיר מן הקור שבחוץ ולאט לאט מקלף שכבה אחר שכבה מבגדיה. המעיל הוסר אט כשאני מנשק את צווארה, הכפפות שעטתה על ידיה הורדו והושלכו אל רצפת הרכב וכן הכובע שחבשה על ראשה. המשכתי לנשק אותה כשאני אוחז בשערה, חושף את צווארה הרגיש ומחדיר את ידי השניה לחזיה שלה וחופן את שדיה. יכולתי לחוש את נשימותיה על צוארי בזמן שאצבעותיי נסגרו בחוזקה על הפטמה שלה ואז נפתחו וחפנו שנית את כל השד שלה. היא התחילה לשלוח את ידיה לכיווני, מחבקת אותי בחוזקה בזמן שאני ממשיך לטעום את עורה ולמשש את גופה מתחת לבגדים. עשיתי זאת בכוונה כה לאט, יודע בדיוק עד כמה מצפה לרגע הזה ואיך אני רק מתעלל בה יותר כשאני עושה זאת ככה.

יכולתי לחוש את הצמרמורת, שאחזה בכל גופה, כשהתרכזתי הפעם בנקודה הכי רגישה בצוארה, מיד לאחר שסיימתי את הטיול עם הלשון שלי באפרכת האוזן שלה. היא הסיטה את ידיה הרועדות מטה, מגששת ברכב החשוך והמטלטל, ובאופן נואש מנסה להלחם בחגורה שלי. היא התירה אותה בקושי ומיד הסתערה על הכפתור, אוחזת במכנסיי בחוזקה עם כל פנייה נוספת של הרכב שזרק אותנו מצד לצד. כשפתחה אותו, המשיכה מיד לרוכסן ושלחה את ידיה לאחוז את הזין שלי מבעד לתחתונים. "אני רוצה את זה" היא לחשה, ואני רק לחשתי באוזנה בחיוך "אבל את יודעת שאת לא יכולה לרדת לי כשאת לבושה. זה לא מכובד כלל וכלל." אמנם היה חשוך, לילה סוער ותנועת הרכב לא סייעה לי כלל לחזות במה שמתרחש ממש לידי בתוך הרכב, אבל עד היום אני לא יודע בדיוק איך היא התפשטה כה מהר; היא הסירה את כל השכבות העליונות שעליה בבת אחת, פרמה את החזיה עם שתי אצבעות, השליכה אותה הצידה, ובמקביל הסירה את מכנסיה במיומנות אין קץ. כמעט הרגשתי שלא סיימתי את המשפט שאמרתי לה לעיל והיא כבר היתה עירומה לחלוטין לידי וקווצת תלתלים כסתה את האגן שלה.

התרוממתי מעט כדי שאוכל להסיר את מכנסיי. היא פשוט אחזה בהם מיד ומשכה אותם מטה בבת אחת. עוד לפני שהספקתי להתיישב חזרה הזין שלי כבר היה עמוק בתוך הפה, כשאני יכול לחוש איך כל טיפת געגוע בה באה לידי ביטוי בעודה יונקת אותו לתוכה. גופה העירום בהק ברכב החשוך, בזמן שתאורת רחוב מזדמנת מאירה עליה ואז נעלמת לה שנית. היא המשיכה ככה בזמן שאני אוחז בשערה ביד אחת ובשניה חופן את שדיה, מלטף את ישבנה ומידי פעם נותן לה ספאנק על הישבן העגלגל שלה, כשאני חש שאינה עומדת בקצב הראוי. התחלתי לשחק בעדינות עם השפתיים שלה, מעביר את אצבעותיי מפתח הכוס שלה הלח שלה ועד לדגדגן, כשאני מרפרף לאורך כל השפתיים שלה. עשיתי זאת בעדינות בהתחלה, אך היה מדהים לראות איך כל סטיה של הרכב הפעילה לחץ שונה עליה, מה שרק הטריף אותה עוד יותר. לא הייתי צריך לשנות כלום, רק להמשיך עם התנועה הזאת מהפתח שלה עד לקצה הדגדגן והטלטלות כבר השלימו את הלחץ המשתנה והאקראי ששגע אותה כ"כ. כשיכולתי כבר לחוש את הרטיבות נוזלת ממנה, הרמתי אותה והושבתי אותה על הזין שלי, נותן לה להרגיש בדיוק את מה שחיכתה לו זמן כה רב. חפנתי את ישבניה בשתי ידיי, אוחז בה בחוזקה ומעלה ומורידה אותה על הזין בקצב הולך וגובר. הגניחות שלה כבר מלאו את חלל הרכב והממטרים בחוץ כבר הפכו לצליל דוהה ברקע, בזמן שגמירה אחר גמירה גרמו לה לצעוק בחוסר שליטה מוחלט. שותפי למזימה נאלץ לחלק את תשומת הלב שלו בין הכביש החשוך והרטוב, מזג האוויר הסוער ומכוניות אקראיות לבין הגוף החשוף והנפלא שנע מעלה ומטה ללא הפסקה במושב מאחוריו, כשהוא גונח ללא הרף. יכולתי לראות את היד שלו נשלחת אחורה, אוחזת בישבנה, בזמן שידיי מעלות ומורידות אותה ללא הרף על הזין שלי

באיזשהו שלב הורדתי אותה בין ברכיי אל רצפת הרכב, נותן לה למצוץ את הזין שלי שנית בזמן שנשכבתי על המושב. הסתבר לה שזו היתה המנוחה שלה, כי כעבור רגע קט אחזתי בשערה ומשכתי אותה אלי, מושיב אותה שנית על הזין שלי ומצמיד אותה אלי. הפעם זיינתי אותה מלמטה כשאני מחבק אותה קרוב אלי. יכולנו לראות האורות המבזיקים מעלינו בכל רגע, כשהיא ממשיכה לחוש את הזין שלי נכנס לתוכה פעם אחר פעם, ממשיכה לגנוח ללא הפסקה ולעתים מתרוממת ורוכבת עלי, ככל שהרכב מאפשר זאת. רק פעם אחת נאלצתי להפסיק אותה לרגע ולהצמיד אותה אלי, כשעקפנו ניידת משטרה והבנתי שבין שלל האורות שחלפו מעלינו, האדום-כחול הזה נראה לפתע קרוב מדי. (לחטוף כמה קנסות על אי חגירת חגורת בטיחות והתערטלות בפומבי בזמן נסיעה לא היה חלק מהתוכנית.)

כעבור שעה הגענו אלי הביתה. עדיין ירד גשם והיא היתה די מותשת. הנחתי לה ללבוש את המינימום ההכרחי, כדי שלא תקפא עד הכניסה ואמרתי לה שאני מקווה שהיא מוכנה להמשך, כי עכשיו שנינו הולכים לטפל בה ביחד, והפעם אף כשהיא קשורה...

אומרים שסיפור טוב צריך להתחיל לספר מההתחלה, אך אני מכיר כמה וכמה סיפורים (וגם סרטים) נהדרים שדווקא התחילו ממקומות אחרים (חלקם אף ממש מהסוף). בכל אופן, הפעם אנהג כדרך רוב הסיפורים ובאמת אשתדל להתחיל מההתחלה.

הפעם הסיפור נוגע למישהי שזכיתי להתקל בה ממש פה והמשיך בצורה די מטורפת. הכתיבה שלה מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון, אך מהתוכן של דבריה תמיד הרגשתי שהיא לא ממצה את הפוטנציאל הנפלא שגלום בה. אמרתי לה זאת מההתחלה, שהיא אמנם משתעשעת בצורה די חביבה, אך הגיע הזמן עבורה להתקדם, או כפי שהגדרתי זאת - לעלות ליגה.

לאחר שיחות מאד חביבות היא הבהירה לי שכרגע לא נראה לה שנפגש, כי היא מעדיפה לקחת את זה לאט יותר. אמרתי שאין לי בעיה, אבל זה יהיה מאד חבל אם היא תפספס את המסיבה הקרובה שמתוכננת בדאנג'ן. שלושה אנשים שאני מכיר אמורים לחגוג שם את יום ההולדת, מה שמבטיח אנשים איכותיים ואווירה יוצאת דופן במיוחד.

למקרה ותהיתם מה המשמעות של "אווירה יוצאת דופן" בדאנג'ן, אז אקדים ואומר שיש לי יחס אמביוולנטי כלפי המקום היום. המועדון הנוכחי הוא גלגול של המועדון הקדום יותר ששכן ביפו, שבו יצא לי לבקר כמה וכמה פעמים. הנוכחי אמנם גדול ומרווח יותר, אך האוכלוסיה היא החוליה החלשה ביותר (מבין כמה וכמה חוליות שכאלה) בשרשראות המכסות את קירות המועדון. כמו הרבה דברים אחרים, גם פה הBDSM הפך להיות ממוסחר והמוני; אנשים שלא ממש שייכים לתחום מגיעים, מציצנים למיניהם, אנשים שמאמינים שימצאו שם זיון קל או כל שטות אחרת. ואם בעבר זה היה המקום בו הייתי מרגיש הכי בטוח להשאיר מישהי לגמרי לבד, בידיעה שיכבדו אותה ואפילו לא יגשו אליה אם מונח קולר על צווארה, הרי שכיום המצב הוא אחר, לצערי. אז ב"אווירה יוצאת דופן" יש מצב שבו עטרה חוזרת ליושנה ואכן יש רוב מוחלט של אנשים שאיכשהו כן קשורים לBDSM באשר הוא ולא רק משחקים בWanna be.

ובכן, מסתבר שהסקרנות נצחה למרות הכל, כי נפגשנו כבר באותו יום שישי. החלטנו שאאסוף אותה והיא ביקשה שאנשק אותה ברגע שנפגש כדי להפיג מעט מהמתח. היה כה נפלא לנשק אותה, אך בעיקר היה טבעי כ"כ. היא לבשה שמלה ונעלי עקב כפי שנאמר לה, פתחתי את הדלת עבורה וברגע שנכנסה לרכב התחלנו את הנסיעה לביתי. הנחתי בעדינות את ידי על ירכה וחשתי שהיא עדיין קצת לחוצה. כבר בימי הביניים מצאו דרך יעילה להפחתת לחץ אצל נשים והפעם לא היה לי ספק שזה יעבוד; כששאלתי אותה למה התחתונים עדיין עליה היא השיבה שלא נאמר לה להוריד אותם. כמובן שזה תוקן והן הוסרו במהרה. הוריתי לה לפשק את רגליה והתחלתי בעדינות לשחק בה בזמן שאני נוהג. זו היתה נהיגה לא קצרה, כך שהדרך הארוכה נתנה לי את הפנאי לבחון אותה באטיות. בהתחלה אלה היו נגיעות עדינות מסביב, אח"כ הן נעו קצת פנימה לכיוון השפתיים שלה ועם הזמן הן התמקדו יותר ויותר בדגדגן שלה בקצב הולך וגובר. כל פעם דאגתי להביא אותה עד הקצה, אך לא הרשיתי לה לגמור. ככה במשך 20 דקות לפחות שהאצבעות שלי משחקות בה, מענגות אותה, מתעללות בה וחוזרות חלילה. לגמור היא כמובן לא גמרה. כשחשתי ושמעתי (היה ניתן לשמוע זאת היטב בנשימות ובחצאי המילים שלה) שהדגדגן שלה כבר במצב רגיש מאד, הורדתי בעדינות את אצבעותיי מטה והחדרתי אותן לאט לאט לתוכה. התחלתי להניע את האצבעות שלי בתוכה כשאני חוקר כל חלק קטן בתוך הכוס הרטוב והצר שלה. היא היתה כה רטובה והמלאכה לצאת ממנה ולהכנס אליה היה כה פשוטה ומענגת, פעם אחר פעם. הפעם היו רגעים קטנים של אושר שנתתי לה לגמור פעם אחר פעם, אך זה רק גרם לה לרצות עוד. כשהגענו אלי, כעבור שעה, היא כבר היתה רטובה לחלוטין, מותשת וחרמנית - בדיוק במצב האופטימלי.

כשנכנסנו אלי הביתה כבר לא היה צורך יותר מדי במילים. היא ירדה על ברכיה ועשתה את המוטל עליה, אך זה לא ארך זמן רב עד שמצאה את עצמה זרוקה על המיטה בדוגי. שעתיים היו לנו עד למסיבה ובמשך השעתיים האלה לא הנחתי לה לרגע. כל רגע רק עשיתי זאת עמוק וחזק יותר, נותן לה להבין בדיוק מה מצפה לה במשך כל הלילה והיום למחרת. לאחר מכן, נאלצנו להפסיק בגלל ההכנות למסיבה, כאשר הפעם היא לבשה קולר, שמלה קצרה, מגפיים ושום דבר מעבר לכך.

כשהגענו לשם, עשיתי לה הכרות קצרה עם הידידים שלי ואמרתי לה שתזכה להכיר אותם יותר טוב בהמשך. הסיור במועדון היה יעיל וקצר ובהמשך הלכנו לראות את הסשן הפומבי שהיה על נערת יום ההולדת. מסתבר שהיא מאד אהבה את מה שראתה, כי ניתן היה לחוש את הרטיבות הגואה בה בזמן שהאצבעות שלי היו עמוק בתוכה. זו היתה רק ההתחלה, כי בהמשך הערב הצמדתי אותה על הקיר והצלפתי בה בפני מועדון שלם, אך הבנתי שיש דברים שיותר כיף לעשות אותם ביחד ולכן פניתי לשני ידידים שלי. הצמדנו את בנות הזוג שלנו להערב לקיר, אחת ליד השניה, ופשוט הצלפנו בהן במקביל, כל אחד מצליף בכל אחת מהן כרצונו, כאשר אנו מתעללים במקביל באותה האחת או מתחלפים לנו מידי פעם. ניצלתי את ההזדמנות וסימנתי לגברים שבחבורה להתקרב אליה - רכנתי לידה והתחלתי לשחק בה עם האצבעות שלי, מעסה את הדגדגן שלה, מחדיר את האצבעות שלי לתוכה ובמקביל הצליפו בה פעם אחר פעם. יכולתי לחוש אותה מתכווצת על האצבעות שלי, מתמכרת לתחושת העונג והכאב, מתמסרת למגע ונסחפת עם האווירה מסביב. בשלב מסוים היא כבר חצי מעולפת ומרחפת והתיישבנו לנו על הספסל בצד, נתתי לה לשתות מעט מים ופשוט חיבקתי אותה בעודה נחה לה.

אחת הבנות הזמינה אותה לרקוד והיא חזרה לרחבה, אך כעבור מספר דקות הצמדתי אותה לכלת השמחה והיא יכלה סוף סוף לחוש את השדיים העצומים והנפלאים שלה, שהיא הניחה את עיניה עליהם מהרגע הראשון. בזמן שהן מתחבקות להן, התחלנו להעביר את הידיים שלנו עליהן, ידיים התערבבו להן, הבנות התנשקו ומידי פעם ספאנק נחת מיד אקראית על ישבן כלשהו. זה היה סיום חביב לערב ארוך ומאד מענג, שאף התברך במוזיקה איכותית בצורה יוצאת דופן.

כשחזרנו אלי הביתה, זה היה הספתח לסבב ב' די קצר שלאחריו ישנו, אבל כשהתעוררנו יום למחרת, כבר דאגתי להשכים אותה כפי שצריך להעיר בחורה שהיתה רטובה כל הלילה ורק חיכתה לזין שיחדור לתוכה. את מה שקרה לה בהמשך היום, אפשר להגדיר כעליית מדרגה בחוויות שחוותה עד אותו הרגע.

כאמור לעיל, זו רק ההתחלה, כי שבוע לאחר לכן היא כבר הוסיפה כמה חוויות נוספות לאמתחתה.

נ.ב.

למקרה ותהיתם איך היא נראתה, הרגישה או מי זאת בכלל, אז התשובה נמצאת כאן.

(אבל ג'ק? באמת?)