I Am

הפער הזה שבין האלוהיות שבאשה לבין הצורך הזה לכבוש אותה, להצמידה למיטה ולזיין אותה עד כלות הכוחות (שלה, כי תמיד היא נשברת קודם) הוא מקור האמביוולנטיות בראשי שעושה את הכל למושלם כ"כ. לא ידעתי עד כמה זה עושה לי את זה, עד לרגע שבו היא פרצה בבכי בדוגי; היא בכתה מכאב ואושר, מבקשת שאמשיך ולא אחדול, ואני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מכך שגרמתי למישהי לבכות, עד שבאותו רגע ממש גמרתי בעצמי בתוכה, דבר שגרם לה להשתנק לרגע.

מאותה שניה הכל הפך להיות כה מנוגד וכה משלים, כאשר הניגודים לאט לאט יוצרים סינרגיה שתהפוך ביום מן הימים לאידיאל הגדול מכולם. כן, אותו אידיאל שכה קשה למצוא, לממש ולחוש. לך תסביר למישהי דווקא למה העובדה שהיא כה נשית, עוצמתית ויפה הופך את זה למרגש בהרבה בכך שאתה מזיין אותה כמו כלבה.

כן, החיים מורכבים, אבל למה לעזאזל אני מתעקש להצמיד שני מגנטים עם קטבים זהים?

הדרך אלי לא סוגה בשושנים, אך גם לא רצופה חוחים. היא בסך הכל רצופה אבנים עם קצת רווחים.

היא די פשוטה וישירה, אך להולכת בה צריכה להיות מטרה: לא רק להגיע בסוף אל היעד, אלא גם לחדור מבעד.

אני פשוט ארצה אותך ישירה וחמה, אך גם אסרטיבית ומלאת חימה.

זה באמת לא יותר מדי לבקש, אך נראה שאני כבר מתייאש.

ונמאס לי מהחריזה האידיוטית לעיל. אני באמת שואל: אין, לעזאזל, מישהי אחת שיכולה להיות אינטליגנטית, מסקרנת, מאתגרת ושלא במקרה אוהבת סקס? מה זו ההתנגשות הזאת בין הרוחני לגופני, למה שזה פשוט לא ילך ביחד? לעזאזל עם ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד, אני מחפש את מיס ג'ייקל - האחת שמודעת לכל הצדדים הלכאורה סותרים באופי שלמה ומרגישה נפלא איתם. שלא צריכה להתחבט מי ומה היא, אלא יודעת שהיא יכולה להיות גם אסרטיבית ועדיין לרצות שיזיינו אותה כהוגן בלילה. למה שזה לא יסתדר, לכל הרוחות?!

אז לא, אנחנו לא חייבים להיות בקשר רציני, אבל גם בשביל פחות מזה אני רוצה לחוש שאת מאתגרת אותי. ואם את חוששת מאתגרים, כנראה שאת על הדרך הנכונה. נא לצאת ביציאה הקרובה.