שנה שעברה, הכל, ואני מתכוון הכל, נראה לי גדול.
חופש פסח, יום העצמאות, יום השואה, יום הזיכרון וכו'.
השנה? הכל קטן. הכל עלוב. משהו השתנה.
Your nobody 'till somebody loves you
(ועכשיו דמיינו את זה בקצב של שיר של פרנק סינטרה)
...
לא יצאתי בערב יומהעצמאות.
לא היה לאן, לא היה עם מי, ומה שהיה לא היה שווה את העייפות שהייתי מרגיש יום אחרי זה כשהייתי צריך להתעורר ב9 בשביל לצאת עם ההורים למנגל...בעעע...
מחר אני לומד שעה אחת בלבד!
נראה לי אני אבריז ממנה...אשאר בבית...
עוד 6 ימים יש לי טיול שנתי...הולך להיות בן זונה...
אני מתכונן מעכשיו, עם כל מיני דברים.
בגדים מיוחדים לטיולים, כמו וסט מלא כיסים ומכנסיים שמתקצרות אם צריך.
אוהל, מארגן שהכל מסודר בו, ושק"ש...
הולך להיות ממש מאגניב.
גן עדן. למה החיים לא יכולים להיות כאלו?!
לילה טוב והמשך צפייה מהנה.ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
