היום חופש. והוא מעצבן.
התעוררתי מוקדם דאמ איט!
דיברתי עם ענבל, שיודעת מה הם הקריטריונים ללהיות PS.
והיא הפחידה אותי.
So far אני עונה על הקריטריונים יותר טוב מהרבה אנשים בסשן שלי אבל היא אמה לי שאם אני מתכנן יהיה לי מלא תחרות ויבחרו רק בערך 17-18.
התחלתי לאבד את הביטחון בנסיעה שלי חזרה. החלטתי שאם משהו צריך להיעשות זה בחופש. אני הולך להיות PS ואף אחד לא הולך לעצור אותי.
החופש הולך להיות מלא ביזמות חברתית בתוך סידס. נשבע לכם. אם אני לא הולך לארגן לפחות 4 דברים תקראו לי שטרודל דל סוכר!
עוד חלום היה לי היום. על סידס. אבל לא שאני שם אלא שקימי, הסיד אוף פיס הקטנה שלי נמצא שם.
זה הולך לקרות הקיץ.
החלום נבע מהעובדה שאני שירטטתי לה את המחנה אתמול. סתם שירטוט. אבל זה החזיר אותי אחורה flash backs כל היום.
וזה גרם לי להתגעגע עוד יותר.
הטיפול הראשון עזר!
סבא, שהסרטן שלו לוחץ לו על צינורית השתן, קיבל את הטיפול הכימוטרפי הראשון שלו ביומולדת שלי.
בשביל שהוא יוכל להשתין (בערך) שמו לו צינורית דרך הגב לתוך הכליה בשביל שזה יצא לתוך שקית גדולה שהייתה מחוברת לו לרגל.
לפני יומיים הצינורית נפלה ללא סיבה. וזה כמובן הלחיץ את סבא והוא רץ לבית החולים. הוא נשאר שם מאושפז יומיים כדי לגלות שהוא מצליח להשתין. הרופאים אמרו שזאת אומרת שהטיפול עוזר. והגידול כבר התחיל להצטמק!
הוא קצת תשוש יותר עכשיו אבל הוא מבריא וזה גורם לי הרגשה טובה.
החלפנו חודש. זהו פוסט ראשון ליוני.
הזמן עבר לי מהר. וגם היומולדת. השגתי רק 350 ש"ח אבל גם השגתי והתמדתי בעבודה.
יש לי הרגשה שהכל הולך להיות יותר טוב.
ירדני! את מגיעה! תתקשרי כשאת עולה לרכבת.
מחר 7 בערב מתחת לבית של עומר (מס 5- מתחם הצופים) מלחמת מים בגודל מטורף!
אנשים, חלמתי על המלחמת מים הזאת. הולך להיות בנזונה!
באוזניות: שומדבר. מוסיקה של אחרים כבר לא עושה לי את זה. זה רק אני עכשיו.
לילה טוב והמשך צפייה מהנה. ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
