ועכשיו אני מעדכן מת"א.
אני בסוף לא נשאר כאן לעוד יום כי אין לי למה ללכת להופעה של יוסלס. הם בטח מבועסים תחת מהכתבה בידיעות אחרונות, אחותי לא באה איתי, גם ירדן לא. אז אני אסע הבייתה ברכבת, לבד, וזהו. יהיה בסדר.
אותם רגשות מתחילים להיעלם.
הם משתנים.
מתעלים את עצמם לדברים אחרים, לרגשות אחרים. לרצונות.
הכל משתנה ואני מרגיש את השינוי.
נעשתי יותר מסודר.
השיער התקצר.
הגישה השתנתה.
אני כבר לא יכול לחכות לחזור הבייתה.
לא רע לי. אבל בהחלט לא סופר טוב.
עייף. סופשבוע המלסשן זה באמת מעייף.
עכשיו חופש גדול...ואני לא מרגיש את זה.
רציתי ים. לא יצא לפועל.
רציתי הופעה. לא יצא לפועל.
רציתי פריזבי. היה המלסשן.
יש הרבה תוכניות לחופש.
אשים אותם בקרוב ברשימה.
כששחר תחזור היא תיבהל. מהשיער.
אני מרוצה שהסתפרתי.
אני הולך לגדל שוב.
והפעם גם לדאוג שהכל יראה טוב.
ירדן עוד לא ראתה.
קים,מעיין, פאק! מלא אנשים לא ראו!
כשהם יראו...חחח...
עייף, מאוד.
הלכתי.
לילה טוב והמשך צפייה מהנה.ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
