4 בומים מרוחקים שהרעידו לי את החלון.
4 בומים קרובים שהרעידו לי את החלון עוד יותר.
המלחמה הזאת מפחידה אותי. מאוד.
היינו צריכים לנסוע, עם טורי, לים, דרומית לחדרה. אבל אז החלה האזעקה גם בעתלית.
ירדנו מהתוכנית.
יום חמישי אני טס עם ניר וספיר וסבתא לאילת.
ל4 ימים. להתרחק מכל זה.
כל-כך מפחיד.
ימים של אי שקט. ימים של קנאה.
לא כיף. פשוט ככה.
קים חוזרת עוד מעט. ואני דואג להחדיר לה את זה מנטלית לתוך הראש, כל אי-מייל.
אני כנראה אלך לפגוש אותה בשדה כשהי חוזרת, אם היא חוזרת בשעה נורמלית. ואז אני אשאר בת"א.
אולי אני אצליח לשכנע אותה להישאר איפשהו, אולי אצל איתמר, ואז נבלה את כל היום למחרתבסיפורים על חויה מדהימה שלא יצא לי להיות חלק ממנה. למרות שנורא נורא רציתי.
טוב נו...תמיד יש את שנה הבאה.
הרבה זמן לא עידכנתי.
אני כל כך מנותק מהעולם.
ממש לא כיף לי.
הרבה חברים נוסעים לכל מיני מקומות בחסות העיריה המטומטמת שלנו.
רק אני תמיד מפספס את המקום באוטובוס.
אני שונא את זה.
מלחמה ארורה.
אין לי כוח להציג את הצד הפוליטי שלי במלחמה הזאת.
יודעים מה? זה לא שאין לי כוח. זה שאין לי חשק.
אחרי הנפילות האלו אני לא יודע אם אני רוצה לצאת מהחדר המוגן הזה.
תשמרו על עצמכם.
לילה טוב והמשך צפייה מהנה.ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
