היא מתה מהר.
פשוט נרדמה בשניה והפסיקה לנשום.
לא ראיתי את זה...אבל אמא סיפרה.
אני לוקח את זה הרבה יותר בקלות ממה שחשבתי שאני אקח את זה.
לא בכיתי כל כך בהתחלה...
ידעתי שהיא מתה בכבוד...בלי כאבים...
אבל אז ראיתי את התמונות שצילמנו היום בצהריים.
ובכיתי כמו משוגע.
אני עדיין בוכה.
וזה כואב.
אני שומע כל מיני קולות בבית.
מדמיין שהיא צועדת לידי ושומע את הציפורניים שלה על הרצפה...כשזה בעצם קרקוש של מזלג בצלחת.
אני שומע את דלת המטבח נפתחת כאילו מישהו שורט אותה בשביל לפתוח...וזה רק אבא...
אני כל כך מתגעגע אליה...
וזה כל כך קשה לי.
אני נזכרתי היום ביום הראשון שלה אצלנו בבית. לא הספקנו להיכנס והיא כבר השתינה...
נתנו לה לחם בתוך קערת חלב ליד הדלת של החדר של אמא ואבא.
ואז נזכרתי ביום שהיא ברחה לנו לשעתיים ומצאתי אותה בפארק משחקת עם עוד כלבה בבוץ.
היא הייתה כל כך מלוכלכת...אבא לא הרשה לי לעלות אותה...הייתי צריך לעשות לה אמבטיה למטה...
ואז נזכרתי בלילות האלה...שלא הצלחתי להירדם ונתתי לה לעלות לישון לידי...מחובקים...ואז...היה נמאס לי אבל לא רציתי להוריד אותה...אז נצמדתי לקיר...וזו הדרך היחידה שבה אני ישן בה עכשיו...צמוד לצד המיטה ו\או לקיר...
היא הייתה כל כך הרבה בשבילי...
הרבה יותר מסתם כלבה.
היא הייתה חברה....
היא הייתה סמל לאחריות...
היא הייתה מישהו לדבר איתו כשאף אחד אחר לא בסביבה...
אף פעם לא הייתה נטל...
תמיד ברכה.
ועכשיו כל מה שהיא זה זיכרון....
לאף אחד זה לא קשה כמו לי...
לאף אחד...
אני מקווה שאף אחד מכם לא יצטרך לעבור דבר כזה.
לילה טוב. ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
