ראשון מזה הרבה זמן...
נגמרה תקופת המשבר...
אולי זה בגלל הבנה...
אולי אני פשוט מרגיש שהוקל לי...
אני אספר לכם איך זה היה:
הלכתי לישון...התחלתי לקרוא...משהו שבד"כ אני לא עושה לפני שינה...אבל לא בדיוק התקדמתי בספר אתמול...אז החלטתי לקרוא בשקט...לפני חלום...שהסתבר להיות מאוחר, אבל מתוק...
הנחתי את הספר לרגע בצד והתחלתי להרהר...
ואז הגעתי למצב שאמרתי לעצמי...פאק...נפגעתי מכל המצב ההוא...
אבל בטח שלא ממנה...
כי הרי הכל בא ממני...
היא לא עשתה שומדבר...
כמובן שבכל מקרה לא הייתי כועס עליה...אבל עדיין היה בי כעס לא מובן...
אז זהו זה...
אמרתי לעצמי שזה לא שווה את כל הכאב והבעסה שבא אחרי זה והלכתי לישון...
בחלום שלי חלמתי שאני הולך לבצפר...ופוגש אותה באוטובוס...
מתיישב לידה ואנחנו מדברים כמו חברים של שנים...ואני לא מסתכל עליה במבט של: "פאק כמה אני אוהב אותה ( ופאק אני שונא את המילה הזאת) וכמה בעסה לי שזה כל מה שיש...
אלא במבט של...ואו כמה התמזל מזלי להיות ידיד של ילדה כזאת מדהימה...מזל שאני לא מרגיש אליה כלום...והתעוררתי באותה תחושה בדיוק...
נגמר :)! סופית!
והגיע הזמן לחיך...ואולי אפילו להרגיש עמיץ מספיק בשביל להגיד שלום...
או שכדעי לתת לכל העניין לשקוע קודם?!
ועכשיו שומעים: Before I go\Useless ID
למה? כי הם טובים!!!!!!!!!11
לילה טוב והמשך צפייה מהנה.ג'וני.
with a smile
בבלוג זה
בכל הבלוגים
