לא בצורה מילולית... לפחות אני מקווה שלא...
הוא מנופח במחשבות...
תמונות...
מחלום מאוד מסוים...
חלום מאוד לא הגיוני אבל חלק ממני סביר להניח יכול לקרות...
קראתי היום הארי פוטר...
תפסתי את הספר ב8 וחצי בבוקר לראשונה...ועכשיו...7 בערב...כבר סיימתי אותו...
המטרה הייתה להעיף את המחשבות האלה...
להסב את תשומת ליבי למשהו אחר...
אבל זה לא עבד...
בד"כ כשאני קורא ספר אני מדמיין כל צעד שהגיבור עושה...
הפעם זה היה שאני קורא...לא שם לב למילה ממה שאני קורא...ומשחזר את החלום...שוב ושוב...
רק חושב...
עליה...
אני רואה שוב ושוב את התמונה...
את התספורת החדשה...
את הדבר המתועב הזה שהיא מחזיקה ביד...
וזה מדליק אותי... ולא רק במובן המיני (מחווה ללולה...)
אני מדבר אליה... מנסה להניע אותה ממשהו...שתפסיק...
ואני כל הזמן מכניס תירוצים למה וכל תירוץ שני זה "את כל כך יפה...למה?"...
אני מנסה להסביר לה משהו אחד אבל כל מה שאני רוצה שיצא לי זה "פאק...את לא מבינה? אני מרגיש אלייך משהו! למה את לא רואה את זה?"
וכמובן שזה לא יצא...כי זה אני...
החלום הזה גרם לי לשני דברים...:
*לפקפק בטירוף בכל מה שאני רוצה לעשות
*לדחוף אותי בטירוף לעשות כל מה שאני רוצה לעשות.
ניגודיות מטורפת הא? קל לכם להגיד... נסו לחיות את זה...
אני שוכב במיטה ומסתכל על התקרה...אין בה שומדבר יוצא מן הכלל...אני לא באמת רואה אותה...
כל מה שאני רואה זה את התמונה הזאת...
ופתאום כאב...
איפה?
איפה לא?!
בראש שכבר גדל במידות הכובע שלו...
בבטן כשהפרפרים מתים לצאת החוצה...
ואני רק רוצה להקל על עצמי אז אני מחפש מישהו שידבר איתי...
אחד לא עונה, השני לא יכול (גם אם הוא יכל לא הייתי מספר לו כלום...למרות שאני נורא רוצה...) השלישי בכלל בנהריה,
הרביעי לא במצב זוגיות כל כך טובה בעצמו, והחמישי תל-אביבי...איך לעזאזל אני אסע עכשיו לת"א??? (סורי אבל זה לא משהו לטלפון או למסנג'ר).
יש עוד אופציות... בנות...
ברור לי שהן יכולות לעזור לי...אפילו מאוד...אבל כשאני מתחיל לחייג את המספרים אני מנתק...
לא מתאים לי כרגע לחלוק את זה עם בנות...
לוידע למה...
זה חייב לצאת...בקרוב...one way or another...
בדבר אחד אני בטוח...
כרגע,
זה לא אהבה...
זאת אובססיה...
אני חייב לדבר איתך...לפני שאני עושה את הצעד...
לילה טוב והמשך צפייה מהנה. ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
