אני לא כל כך בטוח...
החיים שקטים...
אני מסתכל מסביב.
אני רואה פגמים.
אצל כל אחד.
אני רואה פגמים.
אני כל כך הרבה זמן לבד שאני הפכתי להיות פסימי?
אני?
כל פעם שניסיתי להיות פסימי ראיתי את האופטימיות שבלהיות פסימי.
אבל עכשיו אני מסתכל החוצה מהחלון ואני רואה אפור...
אני לא בטוח אם זה השעה או דרך החיים שאני הולך דרכה...
כמו שאמרתי לאביב...כולנו הולכים באיזו דרך...
גם אני הולך באחת...
אני רק רוצה לדעת לאן היא פונה...
מה צפוי להיות...
האם האפלוליות שעוטפת את הדרך הזאת הולכת להשתנות...
אני רואה ורוד באופק...
מתי? לא יודע...
אני רוצה שתהיה לי מישהי להתגעגע אליה כשאני לא כאן...
מישהי שאני ארצה לבלות איתה כל דקה...
שתעביר בי צמרמורות כל פעם שאני אחשוב עליה...ואלה שקוראים כאן ממזמן יבינו את הצמרמורות שאני רוצה...
אחת שלא משנה כמה אני אתרחק...אפילו 4000 מייל מכאן...היא תשאר קרובה...תמיד...
ולדברי אוהד: "אבפפפט".
Ohad שלח/ה לך נדנוד עכשיו.
אני באמת צריך wake up call!
will you be my valentine?
לילה טוב והמשך צפייה מהנה. ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
