7 ימים זה כלום...
וככל שמתקרים יותר קשה לא לחלום על זה...
או לא לחשוב על זה...
או להסתכל על אלון ולהבין בדיוק מה הוא חושב אפילו שלא דיברנו על זה כבר משהו כמו שעה ועדיין לדעת כל מה שעובר לא בראש...
זכרונות משניים מציפים...
תקוות רצונות ותוכניות הופכות את החוויה לרצופת ציפיות שאולי לא יתממשו...
אולי מזה מתאכזבים PSים לפעמים...
שהם מגיעים במטרה לעשות דברים...לא כמו בפעם הקודמת...שאין תפיסה מסוימת על מה שהמחנה מסוגל לעשות...
אז אנחנו נגיע במטרה לעשות דברים ואז לא נעמוד בלוח זמנים לגביהם ואז נרגיש הרגשה גדולה של פספוס...
נשמע לי נכון...
מה אתכם?
קטיושות...
דיברוים על מלחמה...
מה שקורה בעזה...
הכל נראה כמו התחלה של סרט רע...
מה שכן...בסרטים הכל תמיד מסתיים טוב...
הגם הפעם?
בטעות גיליתי לקאמפרים על הבלוג...
אני אסגור את כל מה שהם לא צריכים לדעת עד שאחזור...
אל תדאגו...הכל יחזור כשאני אחזור...
Countdown: 7
לילה טוב והמשך צפייה מהנה. ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
