קשה, קשה...
והבנתי את זה באמת רק כשביינהורן עזב את המונית שירות...
הנה בנאדם שאני רגיל לראות די הרבה פעמים כי, כי יצא לי בזמן האחרון...
והוא אחלה בנאדם...
ואני מסתכל עליו ואומר, הנה בנאדם שאני לא אראה חודשיים...כי ברגע שאני חוזר הוא נוסע...
ואיכשהו זה הציק לי...
זה גם טיפה הציק לי כשנסעתי ביום חמישי ואמרתי ביי לאנשים שאני לא אראה הרבה זמן...
הבאתי את המצלמה בשביל לבחור תמונות נבחרות להשאיר על המצלמה בשביל לזכור איך הם נראים P: ...
ביי, ועוד ביי, ועוד ביי...
מאנשים חשובים וחשובים פחות... אבל הביי צובט בדיוק באותה מידה בכל פעם...
הולך להיות מדהים...
ולא, זה לא פוסט ביי ביי מכם...
עדיין לא...
משעמם...
אני לא יודע אבל כל כך משעמם בזמן האחרון...
כנראה המחשבות מרחפות הרבה מעבר לייקום שלי כאן... הם בטח שמה איפשהו במיין, יחד עם ההכנה של הקאונסלרים... רק מחכים שאני אגיע כדי לחזור למקומם הראוי...
צריך להתכונן...דפנטלי...
צריך להתכונן פיסית, להכין מזוודה ותיק, ומנטלית, את עצמי לציפיות ולעמידה בהם (או אי-עמידה)...
שחר, בפוסט האחרון שלך כתבת דברים שעוברים לי בראש כל הזמן אבל אף פעם לא באמת לקחתי לעצמי את הזמן וישבתי וחשבתי עליהם...
תודה שנתת לי את הרצון לנסות לפתור לי אותם בראש...
אני מת עלייך, ואת אחד האנשים שאני הכי אתגעגע אליהם...
לא רוצה, לא צריך...
נוקט בגישה ה"ביצ'ית" כביכול של לולה...
זה עדיין מרגיש למעלה שם איפשהו, קצת מונע ממני לבלוע...
אבל אני מרגיש את הגוש הזה מתכווץ כל הזמן... הוא יעלם מהר מאוד...
לפחות זה לא יהיה awkward...
משפוחה לא כאן, רק אחות גדולה חולה...
ואני רעב ומשועמם...
אולי אני אשעשע את עצמי בדרכי בישול חדשות שעוד לא ניסיתי...
זה יעיל... P:
כל כך קרוב... countdown: 2
לילה טוב והמשך צפייה מהנה. ג'וני.