מאילת.
ואולי אפילו לבלוג.
התגעגעתי.
אני מרגיש שההורים שלי קצת יותר סומכים עלי.
דוגמא? הם נתנו לי את אחי הבן 3 לכמעט שבוע שיהיה באחריותי באילת.
והיה סבבה!
הוא היה שקט ורציני.
הוא אינטלקט שזה משהו לא נורמלי.
בנאדם מאוד חברתי.
מוזיקלי.
דוגמית קטנה של עצמי. רק עם משקפיים ומדרגה בשיער.
והוא ממש לא צריך להתגלח...
קים חזרה.
סקנד 2006.
לא יכול לחכות להכיר אותכם כל כך הרבה יותר טוב.
הנה מתחילה לה בקרוב עוד שנה של לימודים ואיתה הבחינות המחודשות לסידס של קאמפרים.
באפריל אני אלך להגיש מועמדות ל PS
הסגירת מעגל כל כך חשובה לי, שאם אני לא אקבל אותה אני אצא מדעתי.
ועוד משהו בנושא.
סקנד 2005!
קיבלנו את זה!
עוד פחות משבועיים זה עובר אלינו.
התואר הנחשק על ידי כל סשן.
אני הולך להכין את זה בכפתור ולהוסיף לי לפה.
משהו בסגנון:
גם אני חלק מ-סקנד סשן 2005!
ה-סשן של סידס!
כן כן...זה אנחנו...תתרגלו לזה.
אני מרגיש כל כך צבוע.
מרוחק.
לא אהוב.
שונה. פשוט ככה. שונה.
אני מדרדר. ואסור לי. במיוחד לא לקראת פתיחת שנה.
אסור לי.
אני מפחד להגיד דברים.
מוחק כל הזמן משפט, 2, 3 אחורה.
כי אסור לי.
ואסור שידעו.
אני אשמור על השקט.
כי זה משהו אישי, ולא גדול במיוחד, או בעל חשיבות במיוחד.
אני רק צריך לקחת את הזמן (יותר ממה שכבר נלקח?) ולהישאר אותו ג'וני. עם החיוך התמידי.
עם הצחוק שמתבטא בכל כך הרבה דרכים.
זה שתמיד רואים אותו עם החבר'ה.
אותו נדב.
שקט.
בגב- צמרמורת.
בראש- לחץ. סחרחורת.
באוזניים: Breaking benjamin- the diary of jane. תורידו. שיר בנזונה. להקה גם כן. (לא אידיווט...זה לא פאנק רוק...זה אפילו מתאים לך...תנסה גם Sepultura. מתאים לך מאוד.
לילה טוב והמשך צפייה מהנה. ג'וני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
