ז"א,יש מסיבה כל מוצ"ש..

כי כאלה הם חלק מהחבר'ה שלי,יושבים על הגדר,רגל פה רגל שם..

רוצים לשתות,לבלות,לרקוד עם בחורות,

לעומת זאת לא רוצים לחלל שבת..אז יש להם את הליין שלהם!

בכל מוצ"ש,נאספים להם כל הדוסים לייט,חרדים ודתיים לשעבר,דוסים עם זקן,דוסים בלי זקן,דוסיות עם פאה וחצאית,דוסיות בלי פאה וחצאית ומבלים יחד..

הייתי מבלה איתם,קבוע,לא פיספסתי אפילו פעם אחת,בערך חצי שנה..

עד שמוצ"ש אחד דפקתי נפקדות,יום הולדת לחברה,הייתי חייבת..

זה לא היה כזה נורא,

עוד מוצ"ש,הפעם אין יום הולדת לאף אחד,הפעם אני פשוט נשארת בבית,יושבת על הספה בטרנינג מהוה,שותה קפה וסתם מזפזפת בין הערוצים..

עוד מוצ"ש,אני חשה צורך עז להתגנדר,להתיפייף,לצאת החוצה ולקבל את מנת הצומי שלי,אז אני מתגנדרת,מתיפייפת ופתאום זה מספיק..

אני מחליפה לגופיה ומכנס פיג'מה קטנטן (מוותרת על הטרנינג הפעם,עדיין נהנית להרגיש אטרקטיבית..), יין טוב במקום קפה,אפילו כמה פרלינים משובחים,מזמינה לי סרט טוב במקום סתם לזפזפ בין הערוצים..

ואז היום-

עוד מוצ"ש,

הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל,Smsים,וואטסאפ,פייסבוק..

כולם עם אותה שאלה-

"איפה את?לאן נעלמת?למה הפסקת לבוא"?

ואני מתיישבת על המיטה,עוצמת עיניים,חושבת על החושך,על האורות המהבהבים שמאיימים להעלות לי את המספר במשקפיים ולדפוק לי את המח תוך כדי,על המוזיקה בגובה מיליון דציבלים שסודקת את עור התוף ומרעידה את התיקרה,על מיליון זוגות רגליים שמרעידות את הריצפה..

אני נזכרת באלו שמתחככים בי על הרחבה,אלו שמתיישבים לידי על הבר ומנסים לקנות אותי בדרינק,במחמאות הריקות ובאהבה החלולה שנשפכת שם..

בריח של האלכוהול ובשטויות שהוא גורם לאנשים להוציא מהפה..

נזכרת בשעות שאחרי כשאני נכנסת לבד למיטה,מרוקנת מאנרגיות,מרוקנת מעצמי..

ונראה לי שאני צריכה עוד קצת זמן,עוד קצת שקט!

פתאום לא בא לי שמישהו סתם יתחכך בי מאחורה תוך כדי ריקוד,

פתאום לא בא לי לקבל מחמאה מכל אחד שמחמיא לכל אחת,

פתאום לא בא לי כל הריק הזה שנשאר לי בלב אחרי כל מסיבה,

םתאום לא בא לי..

כאילו מיציתי,

ועכשיו בא לי משהו אמיתי יותר!!