מרחוק אנחנו נראים משפחה נורמטיבית (טוב כמעט..),

את הפאקים רואים רק כשמתקרבים..

אבא שלי נשוי באושר (בשלישית! (או ברביעית אבל מי סופר..)),

אמא שלי גרה בדירת חדר שכורה (במקום העבודה שלה),

אח צעיר וחזק בן 21,סוג של 'ישיבע בוחער' (בזוגיות ON&OFF כבר 3 שנים אבל עם טראומת חתונה מטורפת),

אחות בת 23 (צוציקית עם 3 צוציקים וזוגיות מחורבנת),

אה,ויש אותי,

אמא חד הורית (מבחוץ מתמודדת,מבפנים מתפרקת..).

כי ככה זה,

משפחה וציור נראים טוב מרחוק (פתגם אתיופי)

קשה לי להיות אצל אחותי..

קשה לי לראות את הזוגיות המעוותת שלהם,

קשה לי לראות אותה חיה עם איש שהיא לא אוהבת,

קשה לי לראות את הבעל שלה מזלזל בה כאילו היתה כלום,

קשה לי לראות אותה מגדלת שלושה ילדים כשהיא ילדה בעצמה,

קשה לי לראות שחוץ מהילדים המשותפים אין להם שום דבר משותף,

קשה לי לראות שמאיזו שהיא סיבה לא ברורה הם מתעקשים להשאר יחד למרות שהדבק שהדביק בינהם כבר מזמן התייבש,

קשה לי לראות את כל זה-ולשתוק..

אז השבת אני הולכת לאחותי,

ככה בהחלטה של הרגע האחרון..

וויש מי לאק,

שבת שלום

**

יום האישה שמח :)