טוב,יכול להיות שזו גם קצת אשמתי,הייתי צריכה לחשוב שזה יקרה,להיות ערנית יותר..

אבל מה לעשות?לא תמיד אני מגיעה לזה..

וככה יוצא שכשהילד שלי נוסע שבת לאבא שלו אני לא ממש מעודכנת במה שכתוב לו בדף קשר,

וככה יצא שהגננת כתבה שהם חוגגים ליל הסדר בגן וצריך לבוא עם חולצה לבנה ואני לא ידעתי מזה...

**

7:00 בבוקר אני כבר מחוץ לבית.

הבגדים של הילד כבר מסודרים על הכיסא-מכנס ג'ינס וחולצת טריקו בצבע תכלת,

הסנדוויץ' שלו כבר בתיק האוכל,

סבתא מכינה לו שוקו ואני כבר בדרך לעבודה.

העבודה שלי מאד לחוצה,קשה לי לענות לטלפונים אבל הפעם משום מה עניתי,חשבתי שזו תהיה שיחה של דקה ואני מיד חוזרת להתרכז בעבודה,

-כן אמא?

-תגידי,לא ידעת שהם צריכים לבוא לגן בשחור לבן?

-לא,למה שחור לבן?

-הם עושים ליל הסדר בגן וכולם עם שחור לבן חוץ ממנו..................................

-את יכולה ללכת להביא לו חולצה לבנה?

-אני ממהרת לעבודה (ומן הסתם גם העובדה שאני גרה בקומה רביעית בלי מעלית לא ממש עזרה..)

מה אמרתי?שאני מיד חוזרת לעבודה?איך?

איך אני אמורה להתרכז בעבודה כשאני חושבת רק על דבר אחד?

איך אני אמורה להתרכז בעבודה כשכל מה שאני רואה מול העיניים שלי זה חולצה תכלת אחת בין 20 חולצות לבנות?

אז קודם כל כעסתי,

כעסתי על אבא שלו שלקח אותו מהגן ביום שישי והחזיר אותו לגן ביום ראשון בלי שדף הקשר יעבור דרכי ולא טרח לעדכן אותי במה שכתוב שם,

כעסתי על עצמי שלא חשבתי שבימים האחרונים לגן מן הסתם ירצו לעשות להם יום ליל הסדר חגיגי,

כעסתי על עצמי שלמרות שידעתי שאני לא רואה את דף הקשר לא התקשרתי לוודא אם יש בו הודעות חשובות,

ואז,אחרי שסיימתי לכעוס על עצמי ועל כל העולם הבנתי שזה לא ממש עוזר לנסיך בחולצת תכלת שלי אבל לא ממש הצלחתי להפעיל את המח כדי לחשוב על פתרון,פשוט כאב לי..ולא הייתי מסוגלת להתמקד בשום דבר אחר חוץ מהכאב הזה.

אז יצאתי מהמשרד,

עמדתי מול השמש ונתתי לדמעות לזלוג בחופשיות..

בסוף השגתי את אחי בטלפון,בכיתי לו קצת והוא אץ רץ לגן להביא לנסיך שלי חולצה לבנה ואפילו נתן לי לדבר איתו בטלפון,

סתם ככה,באמצע יום עבודה :)

**

נכון,סוף טוב הכל טוב,אבל את הכאב הז אני לא רוצה לשכוח,

אהבתי את הכאב הזה,הרגשתי שהוא חלק מהתהליך שלי עם עצמי בדרך להפוך לאמא טובה יותר..

הרגשתי את הילד שלי בתוך הלב שלי,

אני רוצה לשמור את הכאב הזה בלב שלי ואני רוצה לשמור מול העיניים תמיד את התמונה של הילד שלי מחייך בהתרגשות כשסיפרתי לו כמה מאושרת הייתי כשדוד שלו הביא לו חולצה לבנה לגן!