וואי,שנים שלא כתבתי!!

(כאילו,כמה חודשים אבל זה בהחלט מרגיש כמו נצח..)

זה כייף לכתוב,זה בריא,זה משחרר,זה פורקן..

לפעמים אני מרגישה שיש לי מלאאאאא מה להגיד ואני לא יכולה,

לא יכולה כי אני מתביישת,לא יכולה כי זה לא במקום,לא יכולה כי לא מצאתי הזדמנות,לא יכולה כי סתם אין למי..

ואז אני כותבת,ונרגעת!

אני מקלידה במהירות מטורפת בלי להסתכל בכלל על המסך ואז אני מרגישה כאילו ירדה לי אבן מהלב..ועכשיו יש מקום לאבנים חדשות :)

**

נולדתי למשפחה חרדית,

אצלנו לא קראו ספרים מפורסמים..

עד היום אני לא מכירה ספרים כמו מעשה בחמישה בלונים,העץ הנדיב,דירה להשכיר..

אז עכשיו,כשאני אמא בעצמי אני דואגת דרך הילד שלי להשלמת פערים.

כשמגיע שבוע הספר אני מתלהבת כמו ילד בחנות צעצעים,כל שנה אני קונה לפחות חמישה ספרים..

אז עכשיו,בגיל 25,אני קוראת לראשונה את דירה להשכיר..

איזה כייף :) :)