שבוע,

שבעה ימים,

יום ראשון,שני,שלישי,רביעי,חמישי,שישי,שבת..

שבעה ימים שאני שותקת,מקשיבה לעצמי,לומדת את השפה של הבטן שלי ומנסה לתקשר
איתך באותה שפה..אנחנו עדיין לא מדברים,לא החלפנו מספרים אפילו,אבל אנחנו
מתכתבים בפייסבוק,מלא!

וזה מרגש אותי באופן מוזר..זה ממלא אותי!

אבל זה עדיין נראה לי כ"כ לא אמיתי שאני לא מדברת על זה,לא מספרת..אפילו לא
לחברה הכי טובה שלי!

השיחה של יום שישי נסבה סביב עניין שמירת השבת שלי,יכול להיות שזו מראש היתה
כל המטרה שלך ואני הייתי עיוורת מידי בשביל להבחין בזה??

"אני מקווה שחני תוכל לתת לנו 5 דקות לבד"

כאילו אין לך אלוהים את?!?!?!

הפה שבבטן שלי התחיל לדבר,מה זה לדבר?לצרוח!!

אבל אני לא מבינה את השפה שלו,אין לי מושג מה הוא אומר ואני דופקת לו מוצץ ויוצאת מהחדר בנונשלנטיות ראויה לציון..

"למה הלכת?"

הוא שאל אותי אח"כ ואני רק מגכחת ומעבירה נושא..

לא יכולה לומר לו את מה שאני בעצמי עדיין לא מבינה..