בהשראת פוסט שקראתי לאחרונה-

**

9 חודשים-

הקאתי בבוקר,הקאתי בערב,

אכלתי בלי הפסקה ונשארתי רעבה,

אכלתי הכל ולא אכלתי כלום..

גילגלתי את עצמי (אשכרה גילגלתי!!) לעבודה,לקניות,לכל מקום..

התגלגלתי על הרצפה כשהייתי צריכה לעשות ספונג'ה,

הלכתי רק עם כפכפים כי כבר לא יכלתי לקשור את השרוכים,

לבשתי פיסות בד שלדעתי לא היו ראויות להיקרא בגדים,יותר בכיוון של אוהלים..

9 חודשים..

יומיים-

התהפכתי במיטה מצד לצד,

קראתי לאחות כל 5 דקות לראות אולי בכ"ז משהו זז..

התנדנדתי בין נימנום לערנות,

חשבתי שאני עומדת למות..

יומיים..

ואז יצאת-

ובאותו רגע התאהבתי בך..ושכחתי הכל!!

באותו רגע ידעתי שאני כבר לא במקום הראשון של עצמי,יש מישהו אחר שם..

מישהו אחר במקום הראשון של חיי,מישהו אחר שחשוב יותר ממני,מישהו אחר שאני אוהבת יותר מאשר את עצמי,מישהו אחר..

מישהו שישן על המיטה היחידה גם אם אני אצטרך לישון על הרצפה,

מישהו שיקבל את פרוסת הלחם האחרונה גם אם אני אצטרך להשאר רעבה,

(הייתי נשואה ו"מאושרת" וחשבתי שאני סתם דרמטית מרוב הורמונים..

מי ידע אז שהכל הולך להשתנות?)

אבל הכל השתנה..

ראיתי את אבא שלך נופש,מבלה,חי את חייו,

בעוד אני מגדלת אותך..לבד!!

ראיתי את אבא שלך מבזבז כספים על שטויות בעוד אני נאבקת כדי לדאוג לך לקורת גג ולסנדוויץ לגן!

הרגשתי עייפה,

הרגשתי מותשת,

הרגשתי שאני מרוקנת,שאין לי מה להעניק לך..

היו לילות ששמחתי שנשארת לישון אצל סבתא שלך..

חשבתי שזה מה שטוב בשבילך!

עד שהתאפסתי..

אני לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה או על הטריגר,אבל התאפסתי!!

הפרפקציונזם המטורף שלי שכולל להיות אמא מושלמת,

הרצון החזק הזה להוכיח לכל מי שחשב שאני לא יכולה-שאני כן,

יצר הנקמה באיש שיצר אותך,התעלם ממך ופתאום רוצה אותך,

אבל בעיקר בעיקר-

הגעגוע המטורף אליך!!

אז נכון-

אני קמה מוקדם יותר,

עובדת קשה יותר,

רצה קצרת נשימה כדי להגיע אליך בזמן,

מבלה פחות,

מבזבזת פחות,

אין לי חיים

ולפעמים גם אין לי אויר..

אבל כשאני נכנסת לחדר שלך בסוף יום ארווווווווך ומתיש,מסתכלת עליך מחבק את ציפי הצפרדע הפרוותית שלך,

רואה את הראש הקטן שלך מונח על הכרית כאילו מנשק את דייגו :)

אני נזכרת שאתה החיים שלי!!!

אני מסניפה את השיער שלך ומתמלאת אויר כדי להמשיך,

מנשקת ומחבקת אותך ומתמלאת כוחות מחודשים להמשיך את היום..

מכבה לך את האור הקטן ומרגישה איך נדלק אור גדול-

בלב שלי!!!!

**

כשאתה מסתכל לי בעיניים ואומר לי שאתה רואה את עצמך בתוך העיניים שלי אני רואה את גן עדן הפרטי שלי

בעיניים שלך,

מקווה שגם אתה..

ימינה ושמאלה,מחפשת ותרה,

אחרוה,קדימה,ואין בנמצא..

החיפוש מייאש,הדרך לא שרה,

זה לא נמכר בחנות,לא מוצע במבצע.

זה פאטה מורגנה,אשליה,הזיה..

חזיון תעתועים,תעתועי ראייה!

זה חמקמק וקשה לשים את היד,

זה דומה ושונה,זה כמעט,זה ליד..

וכל עצם בגוף שלי זועקת לזה,

וכל סנטימטר של עור משתוקק למגע של זה,

והלב משתולל בטירוף בחזה..

מרוב שהוא רוצה-

את זה!!

ורק המח מתלבט,

זו בדיה או אמת?

הרגש הזה שכולם מדברים,

הריחוף הזה מעל העננים,מעל החיים..

הפנטזיה הזאת-זה מרגיש לי מושלם..

אבל מה זה אותו 'זה'?והאם הוא בכלל קיים???

יש לי את זה לפעמים,את החשק הזה לשפוך,לשחרר,לשתף..

להוציא את כל הבפנוכו שלי ופשוט לפרוס אותו על השולחן..

כמו קלפים,אולי כי זה מה שזה?

אס,זוגיים,קינג או סתם יד מעפנה,אבל אלו הקלפים שאלוהים זרק לי,ואיתם אני משחקת..

אני אוהבת את הקלף שלי,את המלכה..

אבל הכי אני אוהבת את הנסיך..זה הקלף הכי מיוחד שאלוהים זרק לי,

הכי קל אבל כ"כ קשה לפעמים,הכי כייפי אבל כ"כ מאתגר לפעמים,

הנסיך שלי..

הנסיך שגורם לי להרגיש מלכה..או שאולי אני צריכה להגדיר אותו מלך?או אס?

**

אז רציתי לעשות את זה ולא היתה לי הפלטפורמה..

מעניקה לעצמי את הבלוג הזה כמתנת יום הולדת..

מעניקה לעצמי מקלט,מפלט,פינה חמה..

רק שלי..