עשיתי אתמול את שאלון 01.
כן, שלוש יחידות, ובכל זאת היה נמאס לי לשבת מתוסכלת מול המבחן ולא הבין מה לעזאזל רוצים ממני.
אחרי שניסיתי לענות על יותר משאלה אחת,
הבוחנת הבינה שהסיכויים שנעבור את המבחן הם דיי נמוכים.
תלמידים שהיו בכיתה בחנו את הגבולות שלה, ולא ממש היו גבולות.
מישהו תמים שאל שאלה, ומישהו אחר גילה את התשובה. ציפיתי לצעקות. ציפיתי לפסילת מבחן.
ציפיתי למימוש של כל האיומים שהיו לפני כן.
והיא שתקה.
נשארתי מהאחרונים בכיתה, וכשאחד התלמידים לא הצליח לענות על שאלה 4, היא לקחה טופס של תלמיד שכבר סיים את הבחינה,
ושמה אותו על השולחן. אחר כך אחד אחר שאל אותה שאלה. היא העבירה את הטופס אליו.
גם מי שלא למד בשיט למבחן יכל להצליח. זו הייתה סוג של בגרות של עבודת צוות.
אלו הפנים של מערכת החינוך שלנו.
למראית עין-זה מעולה בשבילי, כן? שמגלים לי מה שאני לא יודעת. אבל למה אני לא יודעת?
הרי זה לא באמת משנה אם אנחנו יודעים את החומר, העיקר שנקבל ציון טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TreasureYou