אנשים לא יודעים כמה מקשה זה להיות חלק מתאומים.
כבר 17 שנים יש לי אח תאום, ומדהים שרק עכשיו התפוצצתי.
כשהיינו קטנים היינו החברים הכי טובים.
אח"כ ביסודי הוא הציק לי כל כך, זה הפך לשגרה. פשוט ספגתי את זה.
בשנה האחרונה הוא חזר להתייחס אלי כמו אל בנאדם.
הייתי מאושרת, אף פעם לא חשבתי שזה באמת יקרה.
רק שלפני יומיים היה יום הולדת לחברה משותפת שלנו (דבר נדיר מאוד).
שאלתי אותו אם הוא בא. הוא אמר שכן.
"רגע, גם את באה?" הוא שאל בהססנות.
אמרתי שכן. "אז אני לא בא".
אז מה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן קרה. אבל רק בבית.
הוא עדיין מתייחס אלי כמו זבל מול החברים שלו.
אח למופת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TreasureYou