לפני הרבה שנים,במציאות אחרת כמעט זהה לשלנו,התגלה בפני כדור הארץ דרקון עצום ואפור.

הדרקון נראה בשמיים בכל אזור בעולם,מאסיה לאמריקה,מקוטב לקוטב.דמותו חצי שקופה,כאילו עשוי מעשן,הייתה לו רעמה ארוכה ושחורה,עשן סמיך יצא מאפו כמו קיטור ועיניו היו לבנות כירח.

הוא לחש באוזנו של כל אדם ואדם בעולם,סיפר להם ששמו יאוש,ושהוא הופיע בפני העולם כדי לתת את ברכתו.

היום הבא היה היום הכי פרודקטיבי בהיסטוריית האנושות,מיליוני אנשים זכרו כל פרט ופרט ששמעו ראו ולמדו בחייהם,עשרות מחלות חשוכות מרפא נרפאו,מאות עורכי דין פתרו משפטים על פרט טכני ואלפי בעלים קנו לאשתם זר פרחים לכבוד יום הנישואין שלהם.

ואז הגיע הראשון,אותו איש שיזכר כהדבר הטוב והגרוע שאי פעם קרה לאנושות,הראשון גילה שאם הוא מתרכז חזק חזק בזכרון מילדותו,ולא חושב על שום דבר אחר,הוא חווה אותו מחדש,כאילו שוב שם לידה בנשיקה הראשונה שלו,מחזיק לה את היד בזמן שהקיבה שלו עושה סלטות בתוך הבטן,מרגיש בחילה כאילו הולך להקיא בעציץ ליד עוד שנייה אבל בכל זאת הם מתקרבים ומתקרבים,והוא מנשק אותה למרות שהוא יודע שהזונה תזרוק אותו עוד חצי שנה והוא ירצה למות.

הראשון התנסה שוב ושוב בזכרונות שלו,בשמחים ביותר ובעצובים מכל,וגילה שהוא יכול לחיות שוב את הזיכרונות שלו,שוב ושוב,כאילו הוא שם בפעם הראשונה.

ברגע שהבין איזה פרצת דרך הוא גילה הוא נכנס למכונית ונסע לתחנת החדשות,הוא צעק וצרח על התגלית שלו עד שאחד העורכים הסכים לנסות,אחרי חמש דקות של התרכזות עמוקה עיניו של העורך נפקחו,והיו לבנות כירח.

לבסוף עיניו חזרו לגוון החום שלהן וקול לחש יצא מפיו,"בלה",התגלית הופצה בתחנה וכעבור שעתיים בכל תוכנית חדשות בעולם,בסוף השבוע כל אדם בעולם ידע איך לחיות מחדש את עברו.

הראשון קפץ מבניין אחרי שמונה חודשים.

בחודשים שעברו את הפצת היכולת עוד ועוד אנשים התנסו בלראות שוב ושוב את זכרונותיהם הטובים ביותר,אך התברר שהרבה אנשים אינם מסוגלים לעזוב את עברם,והסתכלו על הרגעים היפים בחייהם בלי הפסקה.

אנשים אלה נכנסו למה שכונה "אוטומט",הם הלכו,עבדו,נהגו ואכלו כאילו היו שם ברוחם,אבל עיניהם הלבנות אמרו אחרת,לאנשים שלא הצליח לצאת מהזכרונות שלהם הודבק השם "עיוורים",העיוורים שפעלו במצב אוטומט לא דיברו,לא שינו,הם חיו את אותם החיים שחיו עוד אותו רגע שנאבדו בתוך עצמם,פעלו כמו רובוטים.

בחלוף הזמן אנשים התרגלו לרעיון של העיוורים,ובחוסר אפשרות אחרת התייחסו אליהם כבין מתים לחיים,ילד ששני הוריו היו עיוורים לא נחשב כיתום,אבל חי לבד בביתו.

רמי פילד נולדה כ30 שנה אחרי פרוץ התופעה,הזמן שלקח לאדם להיכנס לתוך עצמו התקצר מחמש דקות לחצי שנייה,חבל שיכולת הריכוז השתפרה רק בתחום זה ולא בלימודים.

השם המדעי ליכולת היה "חוויה חוזרת",כל אמא הזהירה את הילד שלה ממה יקרה אם ינסה לחיות שוב,שאם ישתמש ב"חוויה החוזרת" פעם אחת יהפוך לזומבי.

ברחוב קראו לזה "אתחול",על שם איש אחד שהאגדה אומרת שחווה את כל חייו מההתחלה לסוף שוב ושוב עד שמת.

האמת שרק במקרים ממש נדירים מישהו מתעוור בפעם הראשונה שאיתחל,אבל אנשים שחיפשו מקלט מהמציאות מצאו אותו בתוך עצמם,בורחים לזכרון שלהם לזמנים ארוכים יותר כל פעם,עד שלא רוצים לצאת.

רמי הייתה חריגות שלא נראתה מעולם,כשישבה עם חבורה של נערים לא הכי טובים הם שיכנעו אותה לנסות לאתחל,העין השמאלית שלה איבדה את גוונה הכחול והתבהרה ללבן,אבל עינה הימנית נשארה באותו צבע כחול כשמיים,ניצוץ הנשמה עדיין זוהר בתוכה.

אחרי כמה נסיונות וניסויים התגלתה רמי כהאדם היחיד עד כה שיכול לאתחל בלי להכנס לאוטומט,לחיות בעבר ובהווה באותו הזמן.

אבא של רמי מת קצת אחרי לידת אחיה טד,אימה התעוורה כשהייתה בת 9,היא הייתה עקרת בית,היא עדיין מבשלת שלוש ארוחות ביום,יושבת ואוכלת איתם ואז הולכת לישון.

בערבים רמי הייתה מאתחלת ומספרת לאחיה מה היא רואה,על הפעם שהלכה לשחות בעירום עם חברות שלה,ריח הורדים בשדה שהיה ליד הבית כשהיה עוד תינוק,איך אמא ואבא היו מחבקים אותה.

הוא לא רוצה לאתחל,הוא אומר לה שאנשים מתחילים בגלל לחץ חברתי,אבל היא יודעת שהוא מפחד לגמור כמו אמא שלהם.

טד נדרס יום אחד,על ידי עיוור,הוא פשוט המשיך לסוע לעבודה שלו כאילו כלום לא קרה,רובוטים חסרי רגשות ומוסר,הם עושים מספיק רע לעולם בעצם קיומם.

זה עורר איזה סיפור גדול בחדשות,האם אפשר להאשים אדם בפשע כשהוא לא מודע לעצמו כשהוא מבצע אותו ואיזה עונש אפשר לתת לעיוור,לרמי לא היה אכפת בכלל מחוקים או עונשים,היא ישבה על הספה בסלון,שומעת את הנחירות של אמא שלה מלמעלה,מתרכזת בכל יכולתה בכל הזכרונות שלה עם אח שלה,אבל הטלווזיה הפריעה לה בעין ימין,כשהטלווזיה כובתה התמונה של אבא שלה על הטלווזיה משכה את צומת ליבה,ואז הפחיד אותה החושך כשהיא עצמה את עינה הכחולה.

היא יצאה החוצה לחצר,הייתה להם בריכה שאמא שלה הייתה מנקה ומטפחת כל יום,רמי נכנסה בעדינות,כמעט ולא מפריעה לפני המים,שחתה בשחיית גב לאמצע הבריכה ועצמה את עיניה.

הבגדים שלה ספגו יותר ויותר מים,והתחילו למשוך אותה למטה,עמוק ועמוק היא שקעה עד שהייתה כולה מתחת למים.

רמי פקחה את עיניה,שתיהן לבנות כירח המסתכל עליה מלמעלה.