אני רואה את עצמי כאדם די אמיץ, כלומר אני לא פחדנית בכלל רוב הזמן ואפילו גיבורה אמיתית בחלקו, אני יכולה לעמוד על ראש האמפייר סטייט כנראה בלי לפתח פחד גבהים, רכבות הרים זה כיף לא נורמלי, ז'אנר הסרטים האהוב זה אימה ומתח, שכברראיתי כלכך הרבה מהם שגם לקשים מהם נהייתי חסינה, על פחד קהל מתגברים אבל יש דבר אחד שמשתק אותי כל פעם מחדש
וזה יצור קטן שרץ לו עם המחושים המסריחים שלו והקליפה החומה הקשיחה שלו, והמבט המרושע בעיניים, אולי כבר ניחשתם, המקק
שכל מפגש יוצר טראומה ומחלץ ממני זעקה בלתי נשלטת לעזרה משולבת עם התפילה העמוקה שאין למיקרוב הזה כנפיים (הסוג הגרוע ביותר, השטן של הטבע, המקק המעופף. שום מקום לא בטוח באמת!!!)
היום זה קרה, למרבה האירוניה בדיוק דילגתי לי בשמחה לחדרי להביא את הרול-און דוחה יתושים כי הם פשוט החליטו לערוך מסיבת יתושים בחדר מחשב שלי כשהפנים שלי הם הפיניאטה
כאילו בכיף תבלו תחגגו רק תעשו את זה רחוק מהפנים שלי כאילו אתם מחפשים למות בכוונה?!שרלועות
האהמ..איפה הייתי? אה כן, אז למרבה האירוניה רציתי להביא את הרולאון שירחיק ממני סוג אחד של מטרידים, כשפגשתי בסוג הנורא יותר 
הוא אפילו לא היה מנומס, פשוט דפק את ספרינט חייו ישר למעמקי החדר שלי בשניה שרק העזתי להיכנס לבית החדש שלו , קלטתי אותו טס לו שמה, חום שחרחר, מזרחי כנראה, עם מבט מטורף בעיניים, מבט כזה שאומר לך " אני רק אעשה את עצמי שנעלמתי ואקפוץ לך על הפנים כשתישני"
ביג נו נו בשבילי, סורי אדון מקק, אחרי זעקה/יללה/נביחה מפתיעה שנפלטה מפי, שיחת עידוד קטנה עם עצמי וk300 אחד, התקרבתי לפתח החדר מוכנה למלחמה שתיגמר רק במוות, בטקטיקת הריסוס-בריחה או שמא אקרא לה "תאי הגזים" ריססתי פחות או יותר חצי מיכל רעל בכל החדר שלי עם הכוונה ספציפית לאן שהוא ברח, כמובן שהכל תוך שמירה אסטרטגית של כל הגוף מלבד ליד הארוכה שלי מחוץ לחדר, ומיד לאחר מכן אטימה הרמטית תוך סגירת הדלת הנחמדה שלי.
החשש הגדול שלי היה שהוא ימצא מקום להתחבא בו כמו התיק שלי שהו-כמה-נוח הונח פתוח לרווחה על המיטה שלי ואני רק אציין שהוא בצבע חום ככה ש90% המקק יכול לחשוב שזאת האמא האבודה שלו (מקקרקו?)
בכל מקרה אחרי שעה וחצי לחוצה במיוחד אמא הגיעה ובדקה את השטח רק כדי לגלות שהשיטה המדהימה שלי עבדה והמקק נמצא ללא רוח חיים!! רק אומרת שטקסט זה נכתב בעודי שוהה בחדר, באותה זירת רצח ממש, כנראה שואפת רעלים מסוכנים כי לא הסכמתי לפתוח חלון (ושייכנס עוד אחד?! Nigga u crazy?!) אבל בריאות זה נושא לפוסט אחר(קריצהקריצה רפרנס לפוסט הקודם קריצה
)
עד כאן הטראומה היומית, קאירי 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
