היום הזה התחיל כל כך אופטימי, היום האחרון שלי כקטינה, צעירה, פעורה, ילדונת, צ'יקיטיטה, איך שלא תקראו לזה
היום האחרון לילדה הקטנה שבי לעשות מה שבא לה לפני האתגר המפחיד - ה-18
18 זה כל כך הרבה יותר מלהיות יכולה לקנות שתיה
אני במילא לא כזאת אלכוהוליסטית
בכל זאת כנראה יהיה נחמד לבוא לפאב ואשכרה לא לחשוש מהשאלה האימתית, ה"תעודות בקשה" ואחריהם מפולת נפשית ורגשית שמפוררת את הביטחון העצמי שלי לרצפה, ולפעמים בכלל יש את הפעמים שאת אשכרה חושבת שהולך לך ואת מזמינה את הבירה שלך והמלצרית לא קוטעת אותך ואת אומרת "בואנה אולי זה יעבוד" ולא, היא תחכה עד לסוף ההזמנה של כל השולחן בשביל לומר "אין בעיה, רק אני צריכה תעודות מכולכם, ולא, אנחנו לא מקבלים תמונה של תעודה בפלאפון"
גאד פאקינג שיט אין אה דיק
ועוד לא התחלנו עם היום שלי
זה היה ממש סרט אסונות שלא רצה להסתיים
קחו את טיטניק, תורידו את ג'ק, תורידו את הקטע של העושר והיהלום, תורידו את החברים והמשפחה, תשאירו אותי, לבד, על ספינה טובעת באמצע לב הים הקפוא. שלא לוקח לה שעה לטבוע, אלא יום שלם. זה בערך ממצה את ההרגשה הסופית שלי לגבי היום הזה.
אז פתחתי את הבוקר עם שעון מעורר ובלי יותר מידי שעות שינה, רק כדי לסדר קצת את הראש לפני היום המרגש שלי, תבינו, ביומיים האחרונים לא עבדתי, ולא אני אמרתי את המשפט המפורסם "who goes out on mondays.......?"
אז כן, רבצתי על הספה יומיים. בלי בושה. ככה. גם שמיכת פליז הייתה מעורבת בעניין.
לפעמים עברתי למיטה, אני ממש אוהבת את הקטע הזה בבית החדש שאין לי מדרגות, ככה שאין לי אפילו את האפשרות לעשות בטעות ספורט
ובכן, אתמול אחרי שכבר הרגשתי שהגוף שלי מתחיל להתאחד עם הספה, הבנתי שקצת כושר לא יזיק
עד עכשיו כואב לי
בקיצור היום כחלק מהיום המאוד עמוס שתכננתי, התחיל בצעידה מרעננת לבנק, וכשאני אומרת מרעננת אני מתכוונת ל"לא אמור להיות חורף?!?!!!?למה חם???? שמתי סריג אבל!! שמישהו יתבע את דני רופ!!!!!!", ואמרתי על הדרך יאללה בוא נעשה איזה מטלה שממש לא בא לי לעשות ודחיתי כבר מילניום, בוא נתקשר למיטב! ככה נתעדכן ונעדכן אם הם אשכרה מקשיבים למיליון הבקשות שאני שולחת אליהם. מה שבא לאחר מכן שינה הכל.
גיליתי שדחו לי את הגיוס, שגם ככה היה אמור להיות במרץ, לאפריל. אמרתי בסדר נו העיקר התפקיד!! אם זה מה שרציתי מצידי להתגייס שנה הבאה!
אז קיבלתי תפקיד
ולא, זה לא מה שרציתי
בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל לא מה שרציתי
אני הולכת להיות הביצ' של איזה קצינת שלישות פחות או יותר, תקראו לזה מש"קית, תקראו לזה חרבנו לך על הפרצוף וקראו לזה שיבוץ, תקראו לזה החיים שלי.
מנסה שלא לחטוף התקף חרדה (עוד נגיע לזה אל דאגה), בדיוק הגעתי לדלת של הבנק, שהייתי צריכה להכנס ולעמוד בתור לקופות כי נבלע לי הכרטיס לפני כמה שבועות כי חשבתי שאני יודעת את הקוד שלי בעל פה. אני לא.
אחרי התענוג בלחלוק ספה נמוכה מידי עם אנשים מוזרים מידי כשהדמעות חונקות והראש מתחמם מעצבים, המשכתי לתחנת אוטובוס שתיקח אותי אל העבודה המקסימה שלי, אל המשמרת המקסימה שלי. המשמרת היחידה שקיבלתי השבוע.
מחכה לאוטובוס, מחכה מחכה, הופ מגיע.
"היי חח לא שמתי לב, יש לי רק שטרות של 100 (שמשכתי מהבנק שהמתנתי בו מה שהרגיש כמו מילניום), זה בסדר נכון?" שאלתי בתמימותי
חייב להיות לו עודף, חשבתי, תמיד יש להם עודף
לא היה לו עודף
הוא לא רצה לתת לי לנסוע
ירדתי מהאוטובוס והתחלתי להכנס לחנויות ליד כדי לפרוט, אפילו לא בשביל האוטובוס, בשביל סתם מונית שירות שתוכל להסיע אותי לעבודה, כל דבר!! משהו!!!
שלא להזכיר שהרגע הודיעו לי שאני הולכת להיות במשרד שלישות שנתיים מהחיים שלי
כמה מפתיע. לאף.חנות.לא.היה.לפרוט.
יצאתי מיואשת מהעולם, האוטובוס עוד שם, מצפצף לי לעלות, לנהג יש נשמה אחרי הכל, נתן לי לנסוע חינם לעבודה
בעבודה הכל הדרדר
כנראה שעוררתי משהו במיטב
כי כולם התחילו לקבל אסמסים עם שיבוצים לתפקידים
עכשיו יש לי חברה, שבדיוק כמוני, רצתה תפקיד מאוד מסוים, אבל לה, בניגוד אליי, היה פרוטקציות
והיא, בניגוד אליי, קיבלה את התפקיד
וזה קורע אותי מבפנים
ואני כל כך מקנאה, אש ירוקה בוערת בי נון סטופ מאז, אש מסוכנת, אש שתהרוס אותי מבפנים.
לא רק שהיא קיבלה את התפקיד, גם הקדימו לה את הגיוס בחודש לפברואר
זה שובר אותי. זה אוכל אותי. אני לא אוכל להסתכל לה בעיניים בלי לבכות.
זה היה התפקיד שלי
והיא קיבלה אותו
ככה, כי היא יכולה.
באתי לסגור את החנות בסוף היום, והופ, מה אני מגלה, שכחתי את הפאקינג מפתח לחנות בבית.
לא, כאילו, באמאשלי?!
הייתי חייבת לסגור את החנות עם הרזרבי ולהשאיר אותו בבושה אצל החנות ממול.
הבוסית רתחה. גם היה לי במהלך המשמרת פאק עם איזה לקוחה והמחשב נתקע עליי ובקיצור אני. עבודה חדשה. כל הסיבות לפיטורים. עם המזל שלי כנראה יפטרו גם.
זמן אמת? 22:00, יוצאת מהעבודה.
קבעתי עם חברות ללכת לפאב במושבה שלנו שאנחנו תמיד הולכות אליו ב11 וחצי
עד עכשיו לא היה לי בעיה להיכנס
אבל היום, היום זה היום שבו הם החליטו לאכוף את הכניסה מגיל 19
בלילה שבו אני נהיית 18
הם אוכפים את ה19
עכשיו אני עברתי קודם בבית כדי להתארגן וחלק מהחברות שלי הלכו לשם והחברה הכי טובה אמרה שהיא תבוא עם חבר שלה לאסוף אותי לשם
מגיעים .
החברות נכנסו ממקודם דרך חברה
אותנו לא מכניסים
עכשיו, הייתם מצפים שהחברות יצאו מהפאב ונחליט לאן ללכת ביחד לחגוג לי בחצות את היום הולדת
הן נשארו
נשבעת
אז אחרי שהבנתי שהחברות שלי או זונות או שונאות אותי אני עומדת למטה עם החברה הכי טובה והחבר שלה
מרגישה את ההרגשה הכי נוראית של חיי
רק תנו ליום הזה להגמר
בבקשה
שרק ייגמר
תנו לי ללכת הביתה
הלכנו לBBB
וזה חברים, היה היום האחרון שלי כקטינה
אני כבר בת 18 ו4 שעות
and no one gives a shit
כל מה שאני רוצה לעשות זה להתגלגל לכדור גדול ולמות
אבל אז מה עשיתי בחיי?
כלום
חיים של לוזרית
לוזרית משקית ביצ'ית של קצינה חסרת חברות אמיתיות חסרת כבוד נואשת לכסף ונואשת לאהבה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
