בגלל זה אני לא אוהבת לחזור הרבה
אם ישראבלוג נמצא בראש זה כנראה כי נגמר לי לאן ללכת
אתם מאמינים שהבנאדם היחיד שאני מכירה שראיתי היום זה אבא שלי?
הלכנו לאכול
הלכנו לשוק
משם לסופר
וחזרתי הביתה
קניתי בשוק מחבת בצורת דובי שתעשה לי את הפנקייקים(שאני צריכה להתחיל ללמוד להכין) בצורה של דובי מחייך
זה עלה עשרה שקלים, וזה היה המתנה היחידה שקיבלתי היום. מעצמי.
ושכחתי אותה באוטו של אבא שלי
דייי דייי אני לא יכולה עם הקול המסכן הזה שלי שצועק לי בראש וקורע לי את הלב
אני לא סובלת שמרחמים עליי
יותר מזה אני לא סובלת שלא מכבדים אותי
אפילו החברה הכי טובה שלי העדיפה לנסוע עם החבר שלה ליום כיף בתל אביב
שתי חברות מתוך השלוש עבדו כל היום
ביום היחיד שביקשתי שהן לא יגישו משמרת
אחת מהן עושה כפולה ממש עכשיו ואמרה שאולי היא לא תבוא בערב (למפגש היחיד שעוד רציתי עוד לארגן ברוב חוצפתי) כי היא תהיה גמורה מעייפו
אה וואלה
לא חשבתי אחרת
אף אחת לא רוצה להוציא אוטו
ומונית תעלה 100 שקלים לכל אחת
ואני באמת ובתמים לא רוצה לראות אף אחד מהפרצופים שלהם
אני רוצה לשכוח אנשים כאלה
שלא מכבדים אותי
ולא אוהבים אותי באמת
ולא יודעים מה הייתי עושה בשבילם
וכמה כואב לי לראות שהן לא היו עושות כלום בשבילי
חוסר אכפתיות. חוסר כבוד. מסכנות.
נמאס לי לבכות
בכיתי ב48 האחרונות יותר ממה שבכיתי בשנה האחרונה
אני באמת חושבת שהגעתי לרוק בוטום
אבל הלילה עוד צעיר ועוד כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש
אז למה לעצור פה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
