פעם כלכך אהבתי שינויים
התפללתי לחיים גועשים ורוחשים בשלל התרחשויות שיעסיקו את הראש שלי ויתנו לי מנוח רק בלילה כשאנסה להספיק כל דקת שינה שיש בחובי לנצל
איך אני זוכרת שרציתי רק לקום ולעזוב הכל, להתחיל מחדש הכל, חברים חדשים, בית ספר חדש, הכל
הרגשתי כלכך לא שייכת ורק רציתי שהזמן יעבור
עכשיו אני בתקופה טובה יותר
אני אוהבת את עצמי, את החלקים השונים בחיים שלי שתופסים לי כל שניה מיותרת והיו כמה חודשים אינטנסיבים במיוחד שפשוט הייתי נהנית מכל רגע, באמת עוצרת את רצף המחשבות תוך ההליכה ממקום אחד למקום אחר וחושבת "אני באמת מאושרת עכשיו"
רגעים כאלה צריך להנציח ולניילן היטב, כי אנחנו אף פעם לא יודעים להעריך דברים עד שהם נעלמים
וזה לא ששום דבר נעלם במיוחד מחיי, טוב אולי רק אותו החבר שלא באמת הרגשתי חיבור אמיתי אליו וכל הזמן חיפשתי אלטרנטיבות במקומות אחרים..
הקטע איתו באמת היה קצת לא ברור ואני חושבת שאני צריכה להזכיר לעצמי למה באמת נפרדנו
הכל הלך כל כך טוב, הוא היה נחמד, היינו מדברים שעות על גבי שעות,כל פגישה הלב שלי דפק ואחרי הנשיקה הראשונה שלנו אני חושבת שעברתי התמוטטות עצבים (או בעצם התרוממות עצבים?
) ונכנסתי לשוונג אדרנלין שלא נפסק חצי שעה אחרי עד שיכולתי להרגע סופית
אז מה קרה?
זה בא את האמת בפתאומיות,שבוע אחד שעבר לא נכון ואז פתאום הכל נראה לי מוזר
פשוט השיחות התמעטו וכשנפגשנו לא באמת הייתי שם
האינטימיות שלנו מאוד הפריעה לי
ואני לא חושבת שזה בגלל משהו שהוא עשה בכלל
הטרדה מינית מהעבר כל הזמן עלתה לי לראש
ואיתם המילה "ניצול,ניצול, ניצול!"
הרגשתי מנוצלת
הרגשתי שהוא רוצה אותי בשביל הטייטל
בשביל שהוא יוכל לבוא אליי פעם בשבוע ולגעת לי בתחת וללכת אחרי שעתיים ושלא נדבר שבוע עד הפגישה הבאה רק אולי קצת בוואטס אפ אבל לא מעבר כי הוא גר בעיר אחרת ובכלל עוד יש לו מלווה והוא צריך לחכות שיהיה לו את האוטו ואני בכלל עובדת כל החיים ואם לא אז הולכת למכון וכשנשאר לי זמן אז לומדת למבחנים או יוצאת עם חברות או נפגשת איתו. נשימה.
וכשנפגשנו כי רציתי לדבר על זה שהתרחקנו הוא פשוט נאטם
נאטם נהיה אדום והתחפף אחרי רבע שעה
"לא נורא,ניסינו"
זהו
עבר כמעט חודש ומאז לא שמעתי ממנו פעם אחת, אולי רק כשהוא עשה לי אנפולו באינסטגרם(WTF)
אז אני כבר לא יודעת אם הבעיה זאת אני שלוקחת 4 צעדים קדימה ואז 100 אחורה כי אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד
או שאני לא מצליחה לסמוך על אף אחד כי באמת לא מגיע להם שיסמכו עליהם
בכלליות החוויות שלי עם גברים לא ממש חיזקו את האמון שלי בהם
עוד אקס לרשימה
עד שחשבתי שזה יהיה מושלם הפעם
ועכשיו אני מרגישה כלכך לבד
נופלת לקראשים באנשים שאני לא אמורה ליפול בקראשים עליהם
אנשים עם חברה
כבר הלכתי בדרך הזאת וזה נגמר בלב שבור
שלי כמובן
הבן אדם פשוט עשה ממני צחוק
כל כך התקרבנו וברגע האחרון הבנתי שוואלה לא, הוא לא ייפרד מחברה שלו והוא סתם נהנה מזה שיש לו גרופית
והפעם זה לא יקרה
אני לא אתן לזה לקרות שוב
לא משנה כמה הוא מושלם, ופלרטטן, וכלכך זבל על זה שהוא בכלל מתנהג אלי כלכך יפה כשהוא לא צריך לעשות את זה
זה סתם מפתח בי תקוות
כאלה שהורגות אותך מבפנים כי הסוף ידוע מראש
אז אני אמשיך בדרך שלי לנקודות האושר האלה
הרגעים האלה שאני מסתכלת לשמיים היפים ומחייכת כי באותה שניה אין לי דאגה על הראש
כי החיים שלי עדיין מלאים ואני אוהבת אותם אבל אני לא יכולה לא להרגיש שמשהו חסר
התבלין הזה
מתוק אבל חריף שירגיע ויעקוץ
לא מושלם
כי אין דבר כזה מושלם
בסיומת אופטימית וקצת ריאלית לולנטיין המעיק הזה שמצקצק בלשונו כל שנה מחדש
nothing lasts forever but the earth and sky
אז אין בעצם מה לדאוג
גם העצבות גם החששות וגם הפחד הזה להישאר לבד
הכל יעלם
ביחד עם כל השאר
אז בואו נשמור בינתיים על הרגעים המאושרים
ונהנה מכל רגע
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
