ציפורים מנייר

יש לי סוג של חלום. חלום בר השגה.

הייתי רוצה ליצור סרט שלם. סרט שלם שבו אקח חלק כמעט בכולו וארגיש גאה כל כך בעשייתו.

סרט שכזה שההכנה שלו תהיה מלאת התלהבות וכיף.

סרט שאוכל לראות שוב ושוב, ולומר - את זה אני יצרתי, בכוחות עצמי.

אז אחרי שכתבתי את הפתיחה הכל כך דרמתית הזאת, בואו נעשה היכרות קטנה ונבין איך הבלוג קשור בכלל-

אני מור, 16, שחקנית, כותבת, ומנסה להתנסות בתסריטאות (הא, ראיתם? משחק מילים ).

בבלוג הזה הולכת להתפרסם הטיוטה הראשונה של הסרט שאני מתכננת ליצור. הטיוטה הראשונה תהיה כמובן בצורת סיפור ולא תסריט.

למה? עם תסריט אני עוד קצת מסתבכת, ומעדיפה שכל הסיפור ישב לי מול העיניים בסדר הגיוני, וגם כדי להכיר את הדמויות קצת יותר מקרוב.

הסיפור יעלה יותר בצורת קטעים ופחות בצורת פרקים, כי את האמת, שאין לי זמן, וגם את זה אני כותבת בלחץ, אבל אני אשתדל להעלות ככל שיותר מהר כל קטע.

הקטעים הם מנקודות מבט שונות, וכדי שלא תתבלבלו, לכל דמות יש צבע אחר. לקטעים ולבלוג עצמו מצורף פלייליסט שירים לפסקול המתוכנן, ואני מקווה שזה יוסיף לחווית הקריאה.

אז אם אתם בוחרים לחכות בציפייה ולהמשיך לקרוא, אתם יותר משימחתם אותי! ולכו תדעו, אולי אתם עוקבים אחרי התחלה של משהו גדול.

אסטה לה וי סטה