הוא ליווה אותי הביתה לפני כשעה, אחרי שהיה לנו מאד כיף. סחרחורות של אדרנלין וחיוכים מסופקים.
בדרך עצרנו והסתכלנו על כוכב אחד שתפס את העין של שנינו.
ואז הוא התחיל לספר לי שהוא רוצה ללמוד אסטרו-פיזיקה ולמה פיזיקה זה המקצוע האהוב עליו.
"זה פשוט נותן יותר מקום לדמיון", אני זוכרת בבירור את המשפט הזה.

אני חושבת שבאותו הרגע, כשראיתי את הברק בעיניו והחיוך הענק שלו כשהוא אמר את זה, הבנתי כמה שאני אוהבת אותו.

בערך שעתיים לפני זה, נרדמתי באוטו שלו באמצע נסיעה.
הוא ראה אותי במצב שלא רבים זכו לראות אותי בו. אני מקווה שהוא יודע את זה.

הלוואי והיית תרופה שהייתי לוקחת, כדי שאקח אותך במנות קטנות באופן קבוע וחוקי.