אולי הפעם אני כן

אני רק שורה ברשימה ארוכה של שמות;

עשרות על גבי עשרות,

ערימות

של בנות.

אולי בקצה הרשימה

השם שלי מודגש,

אין ממש סיבה

(חוץ מזה שאהבת את המציצות שלי ממש ) 

אבל אל לי להרגיש רע,

כבר התרגלתי 

לככב כשם שממלא עוד שורה. 

מאז צוק איתן הילד לא ישן.

משתכר ומוצא את עצמו מדבר על הפחד למות. לא רוצה להשאר בגדוד, אבל קיבל מצטיין גדודי לפניי יומיים, ואיזה חובש יציל את החברים שלו במידת הצורך אם לר החובש המצטיין?

הוא שונא את כולם, הערבין, היהודים, החמאס, החיזבאללה, ביבי ומרצ.

את מי הוא יכול לאהוב כשהוא רק מפחד על חיים?

במבט תאחור, בחיים הוא לא היה הולך לקרבי. אף פעם. אבל עכשיו הוא כבר פה, ואין מצב הוא מפקיר את חברים שלו לבד.

בכל שלב אמא שלו בוכה. עכשיו נרגעה קצת, יכולה לישון בשקט, כי היא לא יודעת שהילד שלה לא יכול.

הילד שלה נשרט.

זה לא שווה את זה.