קח אותי לטייל.
קח אותי למדבר, לחולות, למכתשים. קח אותי לצוקים.
קח אותי לטייל איתך, ואולי בין הקוצים, תמצא גם מעט ממני מסתתרת שם.
אולי בין צעד לצעד, אספר לך מעט על מי אני.
ואולי כשנעצור, ונבנה לנו את האוהל ללילה, אעצור גם אני מהבריחה הבלתי נגמרת.
ואולי כשנשב לצד מדורה, אביט בה ואספר לך קצת אמת. אשב שם מהופנטת, ללא יכולת להתנגד, ללא מעצורים, ללא עכבות. רק אני, משולחת רסן. רק אני והסודות.
ואולי אחרי שהמדורה תדעך לה אל הלילה, אסתכל סוף סוף אליך. ונהיה כל כך עייפים.
ואולי, רק אם כל הדברים הללו יקרו, תקבל אותי אל זרועותיך, בתקווה שהלילה לא ייגמר.
אבל כל לילה נגמר, ועם קרני השמש הראשונות כבר נצא מהאוהל, לעוד יום.
אבל אם כל זה יקרה, אני מבטיחה לעולם לא להתרחק יותר, לעולם לא לנהוג בקרירות.
אני מבטיחה שאם כל זה יקרה, לעולם אספר לך הכל.
אני מבטיחה שלעולם לא אעזוב יותר.
הייתי נשארת איתך בחולות לעד, אם רק היית מציע לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
