טוב,טיילתי לי פה קצת ברחבי הרשת,מצאתי את עצמי מסתובבת בבלוגים ולבסוף מצאתי את עצמי פותחת אחד כזה.
למה?אולי כי אני סגורה בתוך עצמי.אולי כי המילים לא יוצאות מהפה בד"כ.אולי הן אפילו לא מגיעות לחלל הפה.
אולי כי אני אף פעם לא מוצאת מילים שיתארו בדיוק את מה שאני מרגישה.אבל אתם יודעים מה?בא לי לנסות.לנסות לדבר,לנסות לבכות,לנסות לצחוק,לנסות להתלונן,לצעוק,ללחוש,ואפילו לנסות לכתוב.
כמו בכל סיטואציה בחיים שלי אין לי מושג כיצד מתחילים.אחד הדברים השנואים עליי ביותר אלה התחלות.
אחר כך זה כבר זורם,כמעט כמו חמאה.או כך לפחות אני תמיד מייחלת.
אספר קצת על עצמי.
אני עמית,בת 25.מיישוב בצפון הארץ.
מה אני?מוזרה,שונה(לפחות כך הרגשתי מהרגע שאני זוכרת את עצמי),שקטה,עקשנית,בעלת עקרונות.ואחת שלא מרגישה מוכנה לעולם הזה.
או שהוא לא מוכן אליי.אני עוד לא סגורה על זה.
נכנסתי גם לבלוג כי מצאתי פה הרבה בלוגים של בנות שרוצות להרזות,ושחיות במסע המטורף הזה שאף פעם לא נגמר.
גם אני אחת כזאת.גם אני שונאת את עצמי,ומוצאת עצמי נאבקת,מתבאסת,טוחנת,בוכה,מתחזקת,מרזה,ושוב חוזר חלילה.
בטח אשתף פה בהמשך,ואולי אפילו אפתח יותר.רק תנו לי צ'אנס:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
