Nothing but My Life

קודם כל, אני בטוחה שמי שקרא פוסט אחד או שתיים בבלוג הזה חושה שאני ילדה ממורמרת שיושבת כל היום בבית ובוכה,

אז נכון שאני לא בתקופה הכי טובה כרגע (תהרגו אותי), 

אבל זה לא נכון שכל מה שיש לי בראש זה רק באסה ודכאון, 

יש לי גם דברים חיוביים בראש, אני פשוט פחות כותבת אותם פה כי אותם יש לי מספיק עם מי לפרוק ועם מי לדבר,

אבל על הירידה במשקל ושאר השטויות אין לי ... 

בכל מקרה, 

אני מתנדבת למען בעלי חיים, 

אני עוזרת לעמותות, אוספת בעלי חיים במצוקה מהרחוב,

מחפשת להם בתים, מגיעה לימי אימוץ ובאמת עושה כל מה שאני יכולה כדי לעזור למי שבאמת צריך אותי .. 

זה כבר נהיה חלק מהחיים שלי, אני לא יכולה לקום מחר בבוקר ולהגיד זהו,

אני לא מסוגלת יותר, לא יכולה להתעסק עם זה יותר, פשוט לא יכולה ..

ההתנדבות הזאת גוזלת ממני המון,

זמן יקר, לחץ, כאב לב, לעג וירידות (שבחיי שאני בחיים לא יבין אותם,

כנראה שזה מצחיק שמשהו עושה משהו עם עצמו חוץ מלדאוג רק לתחת של עצמו כל היום .. ), כעס, עצבים,

פחד (מכשלונות בעיקר) ועוד ..

אבל *אין* כמו אהבה של בעלי חיים!

אין כמו להגיע לכלבייה ולראות את כל הכלבים והחתולים שאני מכירה,

מאושרים לראות אותי, רק מחכים לצאת ולקבל ליטוף,

אין כמו לראות משפחות שמגיעות אלינו, ואחרי כשעה יוצאות עם חבר חדש,

אין כמו לראות בעלי חיים שהגיעו אלינו מאוד חולים,

או במצב נפשי קשה משתקמים ומחלימים ובדרך לחיים חדשים,

אין כמו לקבל תמונות ועדכונים מהמשפחות המאמצות שמודות לנו על זה שהכנסנו להם אהבה חדשה לחיים . 

אין, פשוט אין, וזה שווה הכל .. 

כמובן שאני לא יהיה אגואיסטית, 

אני מצרפת לפה כמה תמונות, של הילדים שלנו שמצאו את האושר שלהם:)