אני בולימית .
אין דרך אחרת להגיד את זה ואין דרך אחרת לקרוא את זה,
אומנם אני לא מקיאה את הארוחות שאני אוכלת אבל אחרי כל התקף זלילה אני מפצה בצום של כמה ימים ולפעמים גם שבוע בלי אוכל .
אין לי למי לספר ואין לי ממי לבקש עזרה,
כמה שניסיתי לחזור ולאכול נורמלי לא הצלחתי,
לא יכולתי לראות את העלייה במשקל ולא יכולתי לאכול בלי להרגיש תחושת כבדות וגועל .
יותר כיף לי לעשות הליכות עם בטן ריקה,
לכתוב על בטן ריקה, ללכת לבית ספר עם בטן ריקה,
לצאת עם חברות, ללכת לעמותה, להסתובב וללכת לישון,
כל פעם שאני אוכלת אני מתייסרת מכאבים ומפחד .
אז מה כבר אפשר לעשות ?
המחלה קיימת . צריך לחיות איתה .
ויום יבוא ואני ימצא את הכוחות להחלים ולפנות לעזרה .
כי בינינו ? זאת לא הבעיה היחידה,
הצומות האלה רק עוזרים לי להתמודד עם כל מה שקורה איתי,
ברגע שאני ירגיש יותר טוב עם עצמי זה יעבור .
אין טעם לנסות להלחם בזה עכשיו, זה סתם גוזל ממני כוחות שכבר מזמן אין לי,
יהיה יותר טוב פשוט להשאר ככה, ולשמור על עצמי כמה שאפשר,
הכל בסדר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ThatGirl♥