Nothing but My Life

אני בולימית . 

אין דרך אחרת להגיד את זה ואין דרך אחרת לקרוא את זה,

אומנם אני לא מקיאה את הארוחות שאני אוכלת אבל אחרי כל התקף זלילה אני מפצה בצום של כמה ימים ולפעמים גם שבוע בלי אוכל . 

אין לי למי לספר ואין לי ממי לבקש עזרה,

כמה שניסיתי לחזור ולאכול נורמלי לא הצלחתי, 

לא יכולתי לראות את העלייה במשקל ולא יכולתי לאכול בלי להרגיש תחושת כבדות וגועל . 

יותר כיף לי לעשות הליכות עם בטן ריקה,

לכתוב על בטן ריקה, ללכת לבית ספר עם בטן ריקה,

לצאת עם חברות, ללכת לעמותה, להסתובב וללכת לישון,

כל פעם שאני אוכלת אני מתייסרת מכאבים ומפחד . 

אז מה כבר אפשר לעשות ? 

המחלה קיימת .  צריך לחיות איתה . 

ויום יבוא ואני ימצא את הכוחות להחלים ולפנות לעזרה . 

כי בינינו ? זאת לא הבעיה היחידה, 

הצומות האלה רק עוזרים לי להתמודד עם כל מה שקורה איתי,

ברגע שאני ירגיש יותר טוב עם עצמי זה יעבור . 

אין טעם לנסות להלחם בזה עכשיו, זה סתם גוזל ממני כוחות שכבר מזמן אין לי,

יהיה יותר טוב פשוט להשאר ככה, ולשמור על עצמי כמה שאפשר,

הכל בסדר . 

תודה לך אנה,

שהיית שם כשאף אחד לא היה שם,

אני סולחת לך על הכל - על כל הפעמים שהכאבת לי,

ששכנעת אותי שאני לא מספיק יפה, ולא מספיק רזה, 

שהיציבה שלי לא טובה, שאני עצלנית, 

שגרמת לי לפקפק בעצמי ובאיך שאני נראית !! 

שגרמת לגוף שלי להיעלם כמו רוח,

שעשית את הפנים שלי חיוורות, 

על כל הפעמים שגרמת לי לצום, 

על כל הפעמים שגרמת לי להקיא,

על כל הפעמים שגרמת לי להתחרט על היום שבו נולדתי .

אם לא את, לא היה לי לאן לברוח,

את הסוד הקטן של שתינו . 

*לא מעודדת אנורקסיה והפרעות אכילה,

מי שרגיש\ה לנושא מוזמנת לצאת*

הרבה זמן לא הייתי פה ..
מה קרה עם עצמי בינתיים ?
ממשיכה עם ההרעבות והצומות ההרסניים האלה,
זה כבר לא כיף, זה גם אף פעם לא היה,
הירידה במשקל, התחושה של אוכל אחרי ימים שלמים בלי היא פשוט מזעזעת .
אני לא מסוגלת להפסיק, אני רואה את הנזקים על הגוף,
אנשים מתחילים לשים לב שרזיתי ואני לא אוכל להסתיר את זה לנצח . 

אתמול חישבתי את הBMI שלי,
תת משקל במימדים שלי הוא 47.5 קילו,
המשקל שלי נכון לעכשיו הוא 48 קילו,
המחזור שלי נעלם, צומחות לי פלומות שיער,
כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות שינה, התקפי זלילה,
זה רק חלק מהחרא שאני מקבלת אודות להרגלים המזוויעים שפתחתי לעצמי . 

מה עוד הספקתי לעשות בינתיים ?
לריב עם ההורים כמובן, לא דברתי עם אמא למעלה מחודש,
ועכשיו אנחנו בסדר אבל לא מדברות יותר משלום שלום
בפעם הראשונה - רגשות מוזרים לילד, שמוזר עוד יותר
הוא כלכך מעייף אותי שאני אפילו נמנעת מלהציג אותו פה למרות שהוא כל מה שיש לי בראש בימים האחרונים . 

הספקתי לריב עם חברה טובה, ברמה של ניתוק קשר,
הסיבה, אני כבר לא זוכרת, אם ניסיתי לתקן ? ברור, אם זה עזר ? ברור שלא .
בנות הן קשות להשגה :) 

הספקתי לחזור טיפה לאהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים,
חזרתי לבעלי החיים שאני כלכך אוהבת, לאט לאט חוזרת להיות פעילה כמו פעם,
מתחילה ללכת כמה פעמים בשבוע לכלבייה כמו פעם ולראות את הכלבים והחתולים שאני כל כך אוהבת . 

הספקתי להבין ששומן זה לא בהכרח דבר רע,
למדתי לאהוב את עצמי עם קפלים פה, וטיפה שומן שם,
הספקתי להבין שלהיות לבד זה לא נורא,
שלהיות לבד ולשמור דברים לעצמי זה הדבר הכי טוב בשבילי כרגע .
חברים הם בשביל הסחות דעת, יציאות, צחוקים,
ללמוד ביחד למבחנים, בבית ספר .. לא בשביל להתעלק לי על החיים הפרטיים . 

הספקתי להשבע לעצמי שאין יותר שטויות,
בלי רכילויות, בלי ללעוג לאנשים, בלי לשפוט אנשים,
בלי לסמן אנשים, בלי לזלזל באנשים,
לקבל אנשים, לאהוב אנשים, להבין אנשים (כמובן שלא בא ביום אחד, אבל תודו שהשתפרתי:)) 

אני לא יודעת איך להגדיר את עצמי עכשיו,
אבל אני בטוחה שמצבי עכשיו הרבה יותר טוב מאז הפעם האחרונה שהייתי פה :)
אוהבת המון, ושנשתמע רק בשמחות .