הוא נפרד ממני היום בבוקר
אחרי שהחלטנו בערב שממשיכים את הקשר
כי ההפסקה סטטית
והוא לא יכול להבין איך הוא מרגיש במצב הסטטי הזה
ובלילה הקרח נשבר
עם מסאז' וחיבוקים
וסקס
וכששכבנו מכורבלים
הוא אמר שעשינו טעות.
ומאותו הרגע הכל נהרס שוב
ודמעות
כי הרי האמת היא שהוא באמת הפך ל"לא סגור על עצמו" תוך לילה.
והייתי שבורה
והוא שכב לידי
צופה בי בוכה
ולא עושה כלום.
חוץ מלהחליט בבוקר שהוא רוצה לגמור את הקשר
כי אם נמשיך המצב רק יחמיר
הוא צדק
כשהוא מבולבל כ"כ זה מתסכל אותי
וזה לא מצב לנהל בו קשר
ולא מצב לתת לו להמשיך להתחבט עם עצמו
הוא צדק
הכל באמת רק יחמיר ויהרס
וזה טוב שאנחנו לא ביחד
כל אחד חופשי
ומרגיש את החוסר המלא של השני
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו
ועכשיו לשני התרחישים:
הפסימי:
הוא יעשה הכל כדי להתגבר עכשיו. ובמצב חוסר הוודאות שלו זה קל מאוד. פשוט יתחיל בתהליך של הפסקת אהבה, הוא בדיוק במצב לעשות את זה וזה מה שהוא צריך עכשיו. ואין שום סיכוי שנחזור. הוא גם ימצא לו מישהי אחרת.
האופטימי:
הוא יבין שהוא בעצם אהב אותי. הוא ידבר על זה עם פוקי (כי אני שולחת את פוקי לדבר איתו כל הזמן) הוא ירצה לחזור, אבל זה כבר יהיה מאחוריי, ואני אעדיף להיות בלעדיו.
ובעצם התרחיש שבאמצע הוא הנורא ביותר בעיניי.
הוא ישאר בלי צל של מושג מה הוא מרגיש, או שנחזור להיות ביחד, תמיד בחשש שמשהו יתפקשש ברגשות שלנו.
והתרחיש הכי פסימי הוא שאני לא אצליח להתגבר על המכה הזו. אבל אני חושבת שאני כן יכולה, למרות שעכשיו אני לא רואה את זה באופק. תהיה לי קומונה שתדאג לי בשנה הבאה. ואני מקווה שיהיה לי את פוקי או את הדר או את שניהם.
הדברים הכי טובים שיצאו לי מהמשבר הזה הוא החיזוק של הקשר עם הדר, שהפכה להיות אחד האנשים שאני באמת יכולה לדבר איתם בלי טיפת מחסומים, וההבנה שמצאתי את הבנאדם שלרוב לא יאמר לי את מה שאני רוצה לשמוע, ממש לא, אבל איכשהו הוא יישמע כ"כ הגיוני שזה ירגיע אותי יותר מכל עידוד שהייתי רוצה לשמוע. פוקי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
