שלום לכולם וחג שמח! 

מחר זה כבר ערב פסח.. איך שהזמן טס לו.. והוא בהחלט טס .. אם נהנים ואם לאו..

ובחג הזה, לפני שכולנו מסובים וכולנו מרורים וכולנו שואלים קושיות, גם זה שקשה לו לשאול, 

אנו עושים סדר וניקיון. אחד פיזי בתאכלס בבית, באוטו, בחדר, בארון, במסמכים, ואחד נפשי-רוחני כזה. מנקים את כל הפיכסה שהצטברה לה שם עמוק בפנים ומעלים זכרונות לנוכח מציאת תמונה ישנה או מסמך שעומד להיקרע, או פתק אהבה שכבר מזמן לא קיבלת כמותו.

ואתה יושב וחושב עם עצמך, אפילו אם לא בעמיקות ובאריכות כמו ביום כיפור, אבל בכל זאת עושה איזשהו סדר קטן בלב. ותוהה לעצמך:" מה אם..?"

ובין כל הבישולים, הקניות והנקיונות, כולם מתקשרים אחד לשני לאחל חג שמח וכשר ובהצלחה ומזל טוב ומה לא.. (למי שעוד עושה את זה ולא שולח הודעת וואטסאפ..) 

זו הזדמנות מצויינת להרים טלפון ולא צריך תירוץ חוץ מאשר הרצון הטוב לאחל חג שמח ודומייו.

וזה בהחלט מקרב חזרה אנשים שמזמן ניתקו קשר .. אפילו אם רק לשיחה של כמה דקות.. או במקרה שלי שעה וחצי עם האקס.. 

מדהים איך בשיחת טלפון אחת הכל עולה צף ועולה חזרה כלפיי מעלה.. כל הזכרונות והרגשות שניסית להדחיק.. עולים ונשנים כאילו רק אתמול התראיתם בפעם האחרונה.. ומדברים וצוחקים כאילו גם מחר נמשיך להיות בקשר ולהנות אחד מהשני..

עד לרגע המר של הניתוק שמבינים שוואללה לא. זה פשוט עוד שיחת חג שמח ומה חדש ומה נשמע וד"ש להורים. וזהו זה.

הוא חוזר לחברה שלו ואת ליסוריי מצפון ולרגשות אשמה.. "אם רק.. "אני מאשימה את עצמי תדירות..אם רק הייתי חכמה יותר אז כפי שאני היום.. אם הייתי פשרנית יותר וסלחנית.. ומבינה ואוהבת .. ומעריכה את מה שיש לי.. שכל כך קשה למצוא לו תחליף..  לדבר המדהים הזה שנקרא אהבה. חיבור פשוט, כנה ואמיתי בין שני אנשים. אותו חיבור שגורם לך לצחוק ולהיות מאושרת בלי סיבה. אם לא הייתי כל כך קשה. אם לא הייתי כל כך אגואיסטית. 

אם לא הייתי גומרת את זה באופן כל כך סופי שלא משאיר שום פתח לחזור חזרה. 

ואת חושבת שאחרי שנה וחצי בלעדיו את כבר תהיי חזקה יותר ולא תרעדי למשמע קולו. ולא תבכי בלב על אותה אהבה שהייתה ונקטעה בטרם עת. 

באשמתך. 

ביהירותך. 

בהיגיון הקר שאמר :"הוא לא בשבילך. מגיע לך טוב יותר." 

מדהים איך בכל תחומי החיים אני נוטה להקשיב רק ללב ולא להיגיון. תמיד ללכת אחרי הלב בעבודה ובלימודים. או כמה שאני אוהבת את הלימודים שלי. 

אבל בתחום שהלב הכי מומחה בו החלטתי להתעלם ולהקשיב לראש. לשכל. להיגיון שלא נראה כל כך הגיוני פתאום. להרגל. לשגרה. לשעמום. 

וזרקת כבר הכל לפח כדי שלא תיתקלי בשום דבר נוסף בפסח הבא. 

אבל למה כל כך קשה לזרוק את מה שיושב לי על הלב לפח? ..

למה אי אפשר לזרוק את כל הג'יפה שיושבת לי בפנים ועולה חזרה למשמע כל שיר רומנטי או כל דבר אחר שמזכיר אותו - שאם רק.. אם רק..

אם רק לא היית עושה דבר שהיה גורם לך לתהות עם עצמך מה היה קורה אם רק...