welcome to my life
this is my life |
| 9/2014
הרבה זמן לא כתבתי
באתי כי יש לי סיבה חשובה לכתוב אבל לפני זה אספר דברים אחרים..
היה לי יומולדת 15 לא מזמן וכל החברים "הפתיעו" אותי בסושי והיה נחמד וכיף והכל.
זה היה הדבר הראשון,ועכשיו לשני
בחופש הגדול אבא של חבר שלי נפטר וחבר שלי מכחיש ואומר שהוא לא עצוב אבל אני רואה כמה הוא עצוב.
ועכשיו למה שבאמת רציתי לספר
החופש הגדול הזה היה פשוט נורא..אני אישית ממש סבלתי בו.
הביאפאפ שלי נטשה אותי וכשסיפרתי את זה לחברתי נוגה היא אמרה לי להפסיק להמציא דברים ושני הילדים היחידים שהבינו אותי באמת וישבו והקשיבו לי היו תום וסיון אבל שניהם כל הזמן עסוקים אז רוב הזמן הרגשתי לבד.
כשניסיתי לדבר עם הBFF שלי (שיראל) היא פשוט ענתה לי בעצבנות קלה כזאת ואמרה "לא נכון לא החלפתי אותך"
למרות שהיא אמרה שהיא לא החליפה אותי במקום לשמוח זה פגע בי.
כי אני תום וסיון שמנו לב שהיא החליפה אותי ונפגעתי כי היא אפילו לא שמה לב שהיא החליפה אותי והתרחקה.
אני די בטוחה שהיא לא עושה את זה בכוונה.
ביום שלישי שעבר הייתה לנו מגמה וגם בה הרגשתי מאוד לבד כי כשניסיתי לדבר עם נוגה שיראל ומיכל הן לא ענו לי והיו מרוכזות בשלהן אז פשוט הלכתי.
ואז עברנו חדר במגמה,ליד כל שולחן יש 2 כיסאות ונוגה ומיכל ישבו יחד אז שיראל באה לשבת לידי אז שמתי מהר את התיק על הכיסא.
זו הייתה אחת מהבחירות הכי קשות לי משום שרציתי שסוף סוף היא תשים לב אליי אבל הייתה סיבה למעשה הזה.
הסיבה הייתה שלא רציתי להיות אפשרות שניה ברגע שנוגה יושבת ליד מישהי אחרת.
לאחרונה אני כל הזמן אפשרות שנייה וזה ממש פוגע בי.
אפילו ביציאה אתמול שיצאתי עם סיון דניאל ופז ואחותו החדשה (ידיד שלי אימץ אחות) הרגשתי ממש לא קשורה,
סיון ודניאל ראו סרטונים בפלאפון יחד ולא היה לי מקום לידן וכשאמרתי שאין לי מקום הן לא ענו לי,וכשניסיתי לדבר איתן על זה שאני מרגישה לא קשורה הן לא ענו אז פשוט התעצבנתי והלכתי לצד.
זמן מה לאחר מכן פז ואחותו החדשה הגיעו וכולם התלהבו מאחותו החדשה ודיברו איתה.
ואז דניאל פתאום קראה לי לראות סירטון ואז שאלתי אותה למה היא לא עם סיון.
ואז היא אמרה "סיון עסוקה עכשיו" אז פשוט אמרתי לה שאני לא רוצה להיות אפשרות שניה של מישהו
כשמישהו אחר לא יכול.
ואז היא אמרה לי שניה לראות את זה זה מצחיק ואז ראיתי וצחקנו טיפה וסיון הגיעה ואטומטית דניאל קמה והלכה עם סיון לראות את זה
בספסלים שהיו ליד ונשארתי לבד שוב.
יש עוד משהו שקרה ביציאה אחת לפני שבוע בדיוק ביום שישי,אני וידיד שלי נווה ניסינו לדבר עם מיכל נוגה ושיראל אבל הן לא ענו לנו והיו עסוקות בשלהן לא משנה כמה צעקנו או שעשינו את עצמנו מדברים עליהן שום דבר לא עזר.
ולאט לאט הרגשתי עוד יותר מופקרת וחסרת חשיבות בעיני הBFF שלי הרגשתי שאין לי מטרה בחיים.
ואז אחרי איזה שעה וחצי הגיע הזמן ללכת הביתה ושיראל היא שכנה שלי ובדרך לא יכולתי יותר והתחלתי לבכות.
היא שאלה אותי מה קרה אבל אמרתי לה שכלום.
ידעתי,פשוט ידעתי ישר שאם אספר שום דבר טוב לא יצא מזה כי היא רק תנסה לייעץ אבל יום למחורת שום דבר לא ישתנה .
אז ליוויתי את שיראל הביתה אמרתי לה ביי ואז הלכתי לכיוון של גן משחקים נטוש כזה שאין בו אפחד.
התקשרתי לתום והתחלתי לבכות .
תום לא היה ביום הזה ביציאה הזאת אבל הוא בכל זאת ישב והקשיב לי.
פרקתי לו כל מה שהרגשתי כל דבר קטן אמרתי לו שאין לי כוח לחיות ככה ולא בא לי יותר להיות פה ובא לי לעוף מפה ושבא לי לישון לנצח.
הוא לקח את זה בשקט והקשיב לי ואז אמר שהוא מבטיח שיהיה בסדר והרגיע אותי .
אני סמכתי עליו ואני עדיין סומכת עליו אבל נפשית אני לא מסוגלת להסתובב עם ההרגשה הזאת שאני לבד .
פעם כל יום שיראל ואני היינו מדברות והיא הייתה יוצאת ליציאות והייתה פשוט היא פשוט הייתה שם.
ועכשיו היא כבר לא פה.
היא מצאה אנשים חדשים ומותר לה כי אולי יותר טוב לה ככה .
אבל אם הייתי יכולה לחזור בזמן הייתי משנה דבר אחד.
מה הייתי משנה?
אני חושבת שהייתי עדיין עושה הכרות כזאת בין שיראל ונוגה אבל הייתי חוזרת אחורה בזמן ואומרת לעצמי לוותר על שיראל.
כי לא משנה כמה התאבקתי לאחרונה בלנסות לספר לה ולעשות הכל וכשהיא רצתה יציאה ישר קפצתי ועזרתי לקבוע וכשהיא אמרה שלא בה לה יציאה במקום מסויים ישר ניסיתי לשנות מקום בישבילה רק שהיא תשים לב כבר.
אבל זה לא עבד ומעכשיו אני מפסיקה לנסות,זה לקח ממני המון וכאב לי כבר נפשית ואני מרגישה לבד.
למרות שיש לי חברים יש לי את תום וסיון שהם בערך היחידים שמבינים את המצב אבל הבעיה שאין להם זמן בכלל.
אתמול ביציאה בכיתי.
לא בגלל שדניאל וסיון נטשו אותי.
בכיתי בגלל שהיסתכלתי על כל מי שבא ושאלתי את עצמי למה שיראל לא שם.
למה ככ השקעתי?
למה?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
the dark girl