היי חובבי ישראבלוג, מה שלומכם?
אני הגעתי למסקנה : אני ואסי צריכים להיפרד, דחוף, מיד.
אתמול הוא שוב עיצבן אותי מאוד, אני מרגישה שהוא לא מעריך אותי בכלל, אני מרגישה מושפלת , אני מרגישה שהוא הפך אותי למישהי בלי עמוד שדרה, בהתחלה הייתי עיוורת אבל אולי עכשיו אני באמת רואה את זה בבירור - אני והוא לא מתאימים, והאהבה הזאת ? כמה שהיא דועכת.. ברמות עצומות, ועוד אחרי שגיליתי היום בבוקר שהוא מדבר עם בנות אחרות ודיבר בזמן שהיינו ביחד (והפעם אשכרה צחקתי על זה ולא בכיתי כי כבר לא אכפת כנראה..
), ואז כשהוא מתקשר ואני אומרת לו שנדבר בערב פתאום הוא מתחיל לאכול סרטים ותסביכים, מתקשר יותר מ10 פעמים, איזה טוב זה עושה על הלב לראות שהפעם זאת לא אני שעומדת בצד הזה אסי. בסוף אמרתי לו מה גיליתי הוא אמר שזה לא נכון, אמרתי שהכל בעיניים שלי, לאט לאט הסכים להודות ואחרי שהודה אמר שזה לא הוא שזה רק קרובת משפחה ביקשה ממנו שיכתוב להן , הייתה צריכה משהו.. "איזה כוסית אני מת לראות איך את יורדת" - או שהקרובת משפחה היא קוקסינלית או שהוא משקר (חחחח ובואו נגיד את האמת - אני לא מאמינה באופציה הראשונה -_-) . הסביר לי מיליון פעם כמה הוא אוהב אותי וש.. בעצם מה זה משנה אם הכל שקר אחד מסריח ? ! אני אראה לו היום את ההודעות, עשיתי צילום מסך. לא רוצה לשמוע יותר תירוצים, לא רוצה כלום. האמת ? שבזמן האחרון הבנתי שאני איתו רק בגלל המוניטין, רק בגלל שאני חיה בפחד שאם ניפרד אז יקרו דברים לא טובים - אבל אני לא פחדנית, אני לא מטומטמת, אני ילדה בעלת דימוי עצמי גבוה ואני בעלת ביטחון - אני צריכה להיות מודעת לעצמי, להיות חזקה, תמיד הייתי כזאת, ואסור לי לתת לאף אדם להוריד לי מהערך, לאף אדם !
נשארו עוד חודשיים ואפילו פחות לבית הספר, ואז אני כבר לא אראה את ילדי הפוזה המטומטמים האלה שקצת מאיימים עליי בראשי מחשבותיי וכאלה - דיי נמאס לי מזה !
בנוסף, אני מרגישה שאני חיה את החיים שלי בריקנות מוחלטת - אני כאילו חיה אבל לא מרגישה ככה, אני רוצה את החופש שלי, את הידידים, את החברות של פעם, אני רוצה זמן איכות עם כל הסובבים שהיו לי, רוצה לחיות את החיים שלי כמו פעם רק בחוכמה, בלחשוב לפני מעשה, אמור להיות לי אכפת מעצמי, אז אני צריכה לקחת את עצמי בידיים לא ?!
האמת היא ? שאפילו יש מישהו שפגעתי בו כל כך ועדיין רצה לקבל אותי לא מזמן חזרה ואני שרציתי שוב פחדתי מלהיפגע ממנו - אבל אני כמו מטומטמת לא הבנתי שזה לא הוא שיפגע בי, ולא אסי, ולא הילדי פוזה, ולא אף אחד אחר - זאת אני פוגעת בעצמי.
לא עוד! זהו, אני שמה קץ למהלכים האלה , הפחד עוד יפגע בכולנו והוא כבר ! אני זאת שעושה לפני שאני חושבת, אני זאת שתמיד חושבת כל כך הרבה עד שזה לא מותיר לי מנוח וגורם לי לעוד פחדים, תמיד חשבתי שזאת הסביבה שתפגע בי, אבל זה אומץ להודות שאני זו שפוגעת בעצמי .
כן אני אמיצה, אני בן אדם עם לב רחב, אני ילדה טובה לא משנה כמה טעויות עשיתי בחיים , ויודעים מה ? שלא יקחו אותי ברצינות בעיר, לא אכפת לי, אני לא רוצה אף אחד - אני פורשת מהבולשיט הזה שנקרא 'אהבה' פה, אולי זה קיים - אבל לא כאן ועכשיו, לפחות לא בשבילי.
אם יש מישהו שאהבתי ואני עדיין אוהבת זה לא אסי, בכלל לא, ואם יהיה מישהו שעוד איכשהו אני אסכים לעצמי להישאר איתו יהיה זה שרציתי תמיד ואני עדיין רוצה - לא אכפת לי מכלום.
מוזמנים להגיב, אשמח לתגובות .
חיבוקים ונשיקות,
מתבגרת טיפוסית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
א. הכותבת.